ישנה הנחת יסוד שגויה שלרוב עולה על שפתיהם של אנשים כשהם מדברים על קוסובו, והיא שקוסובו היא מדינה מוסלמית. וזה… פחות נכון.
אמנם, קוסובו היא אכן מדינה עם רוב מוסלמי. כ-95% מאוכלוסיית קוסובו הם מוסלמים, אך רוב רובם של אותם 95%, הם מוסלמים נומינלים. מה הכוונה? מוסלמים בשם בלבד. איתרע מזלם והם נולדו מוסלמים, תוצר של ההיסטוריה והכיבוש העות'מאני דאז, אבל… זה לא ממש מעניין אותם.
באופן כללי, ניתן לומר שדת היא לא בראש סדר העדיפויות של העם האלבני, וכי מרכיב הלאום הוא זה שעומד בראש כאשר מדברים על זהות והגדרה עצמית.
לכן, לתייג את קוסובו כמוסלמית, זה פשוט שגוי.
היסטוריה, בקטנה
האסלאם הגיע לאלבניה ובתוך זה גם לקוסובו במהלך המאה ה-15, עם כניסת האימפריה העות'מאנית, כשעד אז אוכלוסיית קוסובו הייתה ברובה נוצרית (קתולית ואורתודוכסית).
העות'מאנים (ושליטים מוסלמים בכלל בזמנו), לא פגעו פיזית בלא מוסלמים שהיו אנשי ספר (יהודים ונוצרים) – אך הטילו עליהם מס גולגולת כבד מאוד. במקרה הזה, זה לא קרה מיד, אלא רק החל מאמצע המאה ה-16. באותה תקופה הייתה יריבות גדולה באיזור הבלקן בין הכנסיה האורתודכסית לבין זו הקתולית בניסיון לזכות בליבם של האלבנים ולמשוך אותם לצד כזה או אחר. גם העות'מאנים וגם הסרבים ראו בזה הזדמנות – התאסלמות האלבנים תחליש את הכנסיה הקתולית באיזור, והסולטן העות'מאני יזכה בנתינים נוספים.
התוצאה? נטל המס הלך וגדל בהתמדה ככל שהשפעת הכנסיה הקתולית נחלשה, והוביל בהדרגה להתאסלמות של יותר ויותר אנשים – שבעיקר רצו לא לשלם מיסים כבדים ולהמנע מאיבוד אדמותיהם…
עד היום, נותרו באלבניה ובקוסובו איזורים בהם האוכלוסיה נותרה קתולית, בעיקר באיזורים ההרריים אליהם העות'מאנים התקשו יותר להגיע, אם מבחינה צבאית ואם מבחינה אדמיניסטרטיבית.
ואיך בכל זאת מתבטא האסלאם בקוסובו?
קודם כל, ניתן לראות לא מעט מסגדים, כאשר חלקם הם מסגדים היסטוריים שנבנו בתקופה העות'מאנית (מסגד סינאן פאשה בפריזרן, למשל), וחלקם חדשים יותר ומשמשים את המיעוט בתוך האוכלוסיה המוסלמית שבאמת מאמין ודובק בדת.
עוד ברמה הויזואלית, ניתן לראות פה ושם נשים עטויות חיג'אב וגברים שמגדלים זקן מסיבות דתיות, אך מספרם זניח.
ההתאסלמות הובילה לערביזציה של שמות, ולכן ישנם אנשים ונשים עם שמות ערבים-מוסלמים המוכרים לנו היטב.
חגים מוסלמים גדולים, כמו עיד אל פיטר ועיד אל אדחא נחגגים גם הם ומהווים חגים לאומיים במדינה, אך עבור רוב האנשים זהו פשוט זמן לבקר משפחה ולאכול מתוקים.
ואם כבר דיברנו על עיד אל פיטר, הרמאדן בקוסובו מביא איתו תופעה משונה:
רוצים לקנות אלכוהול במסעדה?
כל השנה: אין בעיה!
במהלך חודש הרמאדן: אה, שמעו… יש לנו בשפע, אבל לא מגישים…
אך אל דאגה, [על פי רוב] זה לא אומר שמסעדות יהיו סגורות בשעות היום או שלא תוכלו לקנות בקבוק יין בסופר.
ובכל זאת, יש מקומות עם יותר מוסלמים-מוסלמים?
כן, ישנם מספר איזורים בהם האסלאם קצת יותר חזק, כמו למשל הערים מיטרוביצה ופריזרן, בהן השפעות האסלאם קצת יותר רחבות ויש יותר שמרנות דתית.
לעומתן, פרישטינה, עיר הבירה, הרבה יותר פתוחה וליברלית, ואף מתקיימים בה מצעדי גאווה.
ומה לגבי 5% הנותרים?
צריך לציין כי המספרים אינם מדויקים, וזאת מכיוון שהאוכלוסיה הסרבית בחלקה הגדול לא שיתפה פעולה עם מפקד האוכלוסין שנערך ב-2011. אך בהתחשב בזה שהסרבים מהווים כ-4% מהאוכלוסיה וכמעט כולם נוצרים אורתודוכסים, אפשר להניח שהמספרים האמיתיים אמורים להראות תמונת מצב בה אחוז המוסלמים נמוך במקצת מזה שהראה המפקד האחרון, שבו חלק גדול מהסרבים הקוסוברים סירב להשתתף. מעבר למוסלמים ולנוצרים האורתודכסים, ישנם גם כ-1.5%-2.5% שהינם נוצרים קתולים.
ויהודים, יש?
למה, יש מקום בעולם שאין בו יהודים? כן – קיימת בקוסובו קהילה יהודית המונה כמה עשרות בודדות, כשרובה מתגוררת בעיר פריזרן, וכינוסי הקהילה נעשים לרוב בעיר פרישטינה. דמות בולטת בתוכה, היא שגרירת קוסובו בישראל, הגב' אינס דמירי. כיום אין בית כנסת פעיל במדינה – אבל הם עובדים על זה.
