אלבניה בתקופה הקומוניסטית

וגם: בונקרים

בטיול באלבניה אי אפשר להתעלם מהעבר האפל שלה, שקשור לשלטון הקומוניסטי הנוקשה ששלט שם בעבר. 

המשטר הקומוניסטי באלבניה, בראשות אנוור הוג'א (Enver Hoxha), היה אחד המשטרים המדכאים והמבודדים בעולם, ונתן לאלבניה את הכינוי "צפון קוריאה של אירופה". המשטר התקיים מ-1944 עד 1991 והיה בסימן דיכוי פוליטי, ניהול כלכלי כושל ותרבות קיצונית של פרנויה וחשדנות. אחד המאפיינים הבולטים של העידן הקומוניסטי באלבניה היה בנייתם של מאות אלפי בונקרים, ששימשו סמל לאובססיה של המשטר להגנה ולבידוד.

הבונקריזציה של אלבניה

במהלך שנות ה-70 וה-80, ממשלת אלבניה החלה בתוכנית מסיבית של בניית בונקרים, שהביאה ליצירת מאות אלפי בונקרים ברחבי המדינה. בונקרים אלו נועדו להגן על אלבניה מפני איומים חיצוניים, לרבות פלישה של ברית המועצות או כוחות נאט"ו, כשהרודן הוג'א בטוח מעל לכל ספק שמלחמת העולם השלישית תתחיל אצלו בחצר האחורית. הבונקרים נבנו במגוון גדלים וצורות, החל מכיפות בטון קטנות ועד מתחמים תת קרקעיים גדולים. מספר בונקרים הוסוו כדי להשתלב בנוף, בעוד שאחרים נבנו באזורים עירוניים ושימשו מקלטים ציבוריים למקרה של תקיפה. חלק גדול מהבונקרים נבנה בסמוך לחוף, שכן החשש מפלישה ימית היה גדול. 

מספר הבונקרים היה עצום, ומוערך בכ-173,000 עד 750,000. רבים מהבונקרים הללו נהרסו, חלקם נקברו בצמחיה שגדלה פרא, ואחרים משמשים כיום כמוזיאונים, חנויות, או סתם כקנבס לאמנות רחוב. בונקר מפורסם וגדול במיוחד הוא ה-Bunkart בטירנה, בו ניתן לבקר וללמוד יותר על התקופה הקומוניסטית ועל תהליך הבונקריזציה. 

בניית בונקרים היוותה נקודת תורפה משמעותית ונטל על כלכלת אלבניה, והבונקרים עצמם הפכו למקור ללעג ולביקורת, הן במדינה והן מחוצה לה. המשטר הוציא מיליארדי דולרים על בניית בונקרים, תוך הזנחתם של צרכים דחופים יותר עבור תושבי המדינה, כמו בריאות, חינוך ותשתיות. כיום, רבים מהבונקרים נותרים עומדים, ומשמשים כתזכורת לעידן הקומוניסטי ולקשיים שהביא עימו.

ריגול ומעקב

המשטר הקומוניסטי באלבניה נודע לשמצה בשל המעקב שלו אחר אזרחיו. המשטרה החשאית, הידועה בשם "סיגורימי", החזיקה ברשת עצומה של מודיעים ומרגלים שעקבו אחר האוכלוסייה לאיתור סימנים של התנגדות או חוסר נאמנות, והשתמשה גם בטכנולוגיה כדי לפקח על האזרחים. הדבר כלל האזנות סתר, מכשירי ציתות ומצלמות נסתרות.

הסיגורימי פעלו ללא עכבות, והשתמשו בעינויים, הפחדות וכליאה כדי להשתיק מתנגדים ולשמור על השלטון. המשטר ביצע גם טיהורים ומשפטי ראווה, האשים אנשים חפים מפשע בפשעים נגד המדינה, והוציא אותם להורג מסיבות פוליטיות. הטקטיקות האכזריות של המשטר יצרו אווירה של פחד וחשדנות שחלחלה לכל היבטי החיים האלבניים.

על הריגול, האמצעים ועל סיפוריהם של האנשים שנפלו קורבן למדיניות המעקב בתקופה זו, ניתן ללמוד עוד במוזיאון House of Leaves הנמצא במרכז טירנה. 

נפילת המשטר הקומוניסטי

נפילת המשטר הקומוניסטי באלבניה ב-1991 הייתה תוצאה של סדרה של אירועים שהחלו בסוף שנות ה-80 עם קריסת הקומוניזם ברחבי מזרח אירופה. עם זאת, באלבניה התהליך היה אלים וכאוטי יותר בהשוואה למדינות קומוניסטיות אחרות.

ממשלת אלבניה תחת אנוור הוג'א שמרה על אחיזת ברזל בשלטון במשך כמעט 50 שנה, ולא הייתה בנמצא תנועת אופוזיציה מאורגנת שתאתגר את המשטר. עם זאת, בשנת 1985, הוג'א הלך לעולמו, ויורשו, רמיז עליה (Ramiz Alia) החל ליישם כמה רפורמות בניסיון להביא למודרניזציה של המדינה ולשיפור היחסים עם העולם החיצון.

נפילת חומת ברלין ב-1989 סימנה את תחילת הקץ של הקומוניזם באירופה, ואלבניה לא הייתה חסינה מפני גל השינויים ששטף את היבשת. בדצמבר אותה שנה פרצו הפגנות סטודנטים בעיר הבירה טירנה, שדרשו רפורמות פוליטיות וכלכליות. ההפגנות התפשטו במהירות ברחבי המדינה, ובתחילת 1990 נוצרה תנועת אופוזיציה רחבה, שהפכה לבסוף למפלגה הדמוקרטית. המפלגה דרשה בחירות חופשיות, הקמת דמוקרטיה רב-מפלגתית והפסקת הדיכוי והפרות זכויות האדם של המשטר.

משטרו של עליה הגיב תחילה בדיכוי ובאלימות. אך ככל שתנועת האופוזיציה התחזקה, הלך ונעשה ברור כי ימיו של המשטר ספורים. במרץ 1991 הסכימה הממשלה לקיים בחירות חופשיות, ובאפריל אותה שנה זכתה האופוזיציה בניצחון מזהיר.

כמו בהרבה מקרים של מעבר משלטון דיקטטורי לשלטון דמוקרטי, גם באלבניה המעבר לדמוקרטיה לא היה חלק, ואלבניה התמודדה עם אתגרים רבים בשנים שלאחר מכן. המדינה הייתה מוכת שחיתות, פשע מאורגן וחוסר יציבות כלכלית. עם זאת, המדינה התקדמה משמעותית בשלושת העשורים האחרונים, חווה פיתוח משמעותי, והיא בטוחה לחלוטין עבור תיירים.