הריביירה האלבנית, דרום אלבניה, טירנה ונופש בצפון אלבניה - אבל לפני שהכל מתמלא בתיירים
הפעם הפוסט הזה יספר לכם על הטיול האחרון שלי בבלקן – שספציפית הפעם היה רק באלבניה. אני אמנם נוסעת כמה וכמה פעמים בשנה, אבל לרוב לא מקדישה פוסטים לכך במדיות – הפעם יש כמה דברים מעניינים שיכולים לענות למטיילים על כמה שאלות וגם לספק מידע חיוני – אז למה לא 🙂
שימו לב שאני אמנם אזכיר פה יעדים שונים שהייתי בהם, אבל לא מדובר במסלול טיול שיתאים לאנשים שמבקרים באלבניה בפעם הראשונה, בסופו של דבר ברוב המקומות שיוזכרו פה הייתי בעבר, וגם במקומות שבין לבין, ולכן גם "דילגתי" על כל מיני דברים שלא הייתי ממליצה ללקוחות שלי לדלג עליהם – כי שוב, זו ממש לא פעם ראשונה שלי באיזור…
הטיול היה בתאריכים 8-15.6 – ממש לפני תחילת העונה הרשמית והעומסים הכבדים – דבר חשוב ואתייחס לזה גם בהמשך.
מכיוון שהפוסט קצת ארוך, הכנתי לכם פה קישורים שיקפיצו אתכם לחלקים שונים בו – אם אתם לא רוצים לקרוא הכל…
קו החוף הדרומי של אלבניה
את הטיול התחלנו (אני, ביחד עם חבר טוב מקוסובו) לאורך קו החוף היפהפה של הריביירה האלבנית. דילגנו על ולורה ונסענו דרך הכביש שעובר בקאנינה (Kanine), משם אפשר לעשות יופי של תצפית לכיוון ולורה והאי סזאן, אל אוריקום, שם אכלנו יופי של ארוחת צהריים. בהמשך עשינו עצירה בפארק הלאומי לוגארה (Llogara), לקפה ותצפית נוספת, ואז המשכנו בדרכנו לכיוון חוף ג'יפה (Gjipe) והימארה שבה העברנו את הערב והלילה.
מסקנות, חדשות ותובנות:
- בימים אלה מסתיימת העבודה על מנהרה בכביש החוף האלבני (SH8), שתדלג על העליה ללוגארה, ותחסוך 23 דקות בנסיעה… לטעמי, קצת חבל כי העליה ללוגארה והתצפית משם זה אחד החלקים הכי יפים בנסיעה בריביירה האלבנית, אבל כנראה שעבור מי שקשה לו לנהוג בכבישים מפותלים, קצר קצת בזמן, או מפחד מנסיעה כזו, זה מועיל. כמובן, זה בכללי קצת יוריד מהעומסים בכבישים, אז זה דבר חיובי. המנהרה צפויה להיפתח לתנועה ב-10 ביולי 2024.
- חוף ג'יפֵּה אולי נחמד, אבל תעשו לעצמכם טובה ואל תנסו להגיע לשם עם רכב. הכביש צר ועם מדרכה גבוהה בצד – ככה שאם בא לך רכב ממול, תחפשו איך לטפס עליה כדי לתת לו לעבור. אמנם יש מפרצי עצירה פה ושם, אבל זה לא מספיק והנסיעה ממש ממש לא ידידותית על אף הכביש הסלול… מהימארה יוצאים טיולי סירה לחוף – תשתמשו בהם אם היעד שלכם הוא ג'יפה.
- נהיגה בערי החוף… תראו, ציינתי פה כבר שהטיול הזה היה לפני תחילת העונה – ועדיין, מתחילים להרגיש טיפ טיפה את הצפיפות… ערי החוף הדרומיות מלאות סמטאות וחניה זה לא משהו שיש בהן בשפע. אז כמו שאני אומרת בכל מקום – תמיד תמיד כדאי לוודא שיש למקום הלינה שלכם חניה! שלא תבינו לא נכון – הייתה לנו חניה, אבל הנהיגה באיזור הייתה די מלחיצה וצפופה – אם אתם נלחצים בקלות, או מאבדים את הסבלנות מהר, יכול להיות שזה צעד שיוביל אתכם לבחירה בלקיחת נהג על פני נהיגה עצמית.
- החוף בהימארה שקט ומרווח, אישית היינו בחלק פרטי ולא ציבורי – אבל בערב לא גבו כסף על מיטות חוף אלא רק על שתיה ומזון. גם ביום הסכום שגובים הוא סביר (15 אירו לשתי מיטות ושמשיה) – אבל זה ישתנה ויעלה עם תחילת העונה והעליה בכמות התיירים…
הסיבוב שלנו בחוף הדרומי של אלבניה לא נגמר כאן… (האמת שזה לא אפשרי כל כך, ממערב יש ים וממזרח הרים, צריך לצאת מאיפהשהו…)
אז מהימארה המשכנו דרומה לכיוון קסמיל. הנוף בהמשך הנסיעה גם הוא כמובן מהמם, וגם כשמגיעים לקטע בו לא רואים את החוף מימין, מתגלה עמק מהמם משמאל… הקפיצה לקסמיל הייתה רק לשם בדיקה קצרה של כמה חופים, אבל הדעה הכללית שלי לא השתנתה:
- קסמיל אמנם יפה ואין ממש תחרות לחופים הלבנים שלה, אבל עמוסה בטירוף (ושוב – זה לפני שהעונה התחילה רשמית) והחופים די רועשים – מה שבטח לא מתאים לכולם.
- המחירים לפני תחילת העונה הרבה הרבה יותר סבירים מאשר במהלכה – לא משהו שלא ידעתי אבל מעניין לראות בעיניים איך בחופים שגובים בהם 30-40-50 יורו למיטת חוף באמצע הקיץ, לוקחים רק 10-15 שבועיים קודם לכן… ושלא תטעו, לגמרי חם מספיק בתחילת יוני כדי לשחות!
- החופים בקסמיל כולם פרטיים, ומצופפים בהתאם – קצת קשה לראות את היופי של החוף שכל כולו מנוקד במיטות ושמשיות… אהבתי הרבה יותר לראות את המקום בחורף ובסתיו 🙂
מהחופים של דרום אלבניה – אל דרום אלבניה ההררית
הכותרת הזו אולי טיפה מטעה, כי זה לא שהחופים לא צמודים להרים, ולא שרוב עיירות החוף לא יושבות על צלע הר – אבל הכוונה היא לחלק שממערב להרים שצמודים לחופים… חלק שהאיזור המוכר ביותר בו הוא ג'ירוקסטר – אבל עליה דילגנו הפעם.
אז הפעם ביקרנו באתר ארכיאולוגי קטן ונסתר בשם הדריאנופוליס – שנמצא לו באמצע שדה – עם תיאטרון קטן וחמוד והרים מסביבו. בתור מורת דרך בישראל אני מן הסתם לא אוהדת גדולה של הדריאנוס, אבל לחבר שטייל איתי יש קטע עם השם הדריאן (ולא עם הדמות ההיסטורית) – אז קפצנו לראות… וואלה – שווה 🙂
לאחר מכן, המשכנו ללינה בכפר באיזור זגוריה, בשם Labovë e Poshtme – כפר חמוד ויפה, עם כנסיה (אורתודכסית) מרשימה – אבל לא הייתי מגיעה לאיזור רק בשבילו. לצערי האיזור שבקרבת הכפר, בכביש שמוביל לגבול היווני, אינו סלול ולא המשכנו בנסיעה ליעדים שתכננו.
ביום שאחרי, שבו גילינו שלא נצליח לחקור לעומק את האיזור (או בעצם, שאנחנו מעדיפים לא להסתכן, גם עם ה-SUV החזק והנאמן של החבר הקוסוברי) – המשכנו לכיוון פרמט, איזור שביקרתי בו בעבר ואני תמיד ממליצה עליו ללקוחות – כי הוא לגמרי אחד היפים ביותר שיש לאלבניה להציע לטעמי. עבור החבר זו הייתה פעם ראשונה – והיא עלתה על הציפיות שלו. 🙂
עצרנו בכמה מהמקומות היפים שיש לכביש לפרמט להציע לאורך נהר הויוסה, קנינו שמן זית מקומי וטעמנו דבש נהדר, אכלנו ארוחת צהריים במרכז פרמט – והמשכנו אל המעיינות החמים המפורסמים. המים אמנם לא מרגישים מאוד חמים כשבחוץ חם, אך זו לגמרי חוויה נעימה.
ביום שאחרי עשינו עוד סיבוב באיזור שמעבר למעיינות, שמציע עוד נוף נהדר של העמק בו עובר נהר הויוסה – שימו לב שזו לא נהיגה קלה במיוחד (הכביש במצב טוב, אבל מפותל מאוד).
ואז, התחלנו בנסיעה הארוכה לכיוון טירנה – במהלכה עשינו עצירה מול נוף הנהר לארוחת צהריים, ועוד עצירת קפה ושטיפת רכב (שהיה מלא אבק ובוץ ובשלב זה – ומשטרה יכולה לעצור אתכם בדרך על זה) בפיר (Fier). פיר עצמה אולי לא מרתקת עבור המטייל הממוצע באלבניה, אבל עבור החבר הקוסוברי שחי שם כפליט במהלך מלחמת קוסובו – היה מעניין לראות אותה שוב.
טירנה במהלך שבוע ישראל – תשובה נהדרת מבחינתי לכל אלה השואלים אם אלבניה בטוחה לישראלים…
אז לטיראנה הגענו במקרה הזה רק לעצירה קצרה כדי לשבור את הנסיעה לצפון – ולשמחתי זה היה בזמן כדי לראות את העיר מלאה בדגלי ישראל. כן, היה מדובר אמנם באירוע תרבות שארגנה שגרירות ישראל באלבניה, שכלל כמה אירועים (שלא נכחתי בהם), בהם מסיבת ריקודים כמחווה לנפגעי הנובה שנשאה את השם We Will Dance Again – אבל אני מצליחה לחשוב על מעט מאוד (!) מדינות שהיו מסכימות היום לארח שבוע כזה ולקשט את רחובות עיר הבירה שלהן בשפע של דגלי ישראל. אז האם אלבניה בטוחה לישראלים? תענו לעצמכם… 🙂
נופש בצפון אלבניה – כי הצפון הוא לא רק טרקים והרים
אז אחרי החופים של הדרום, קפצנו לבדוק גם את חופי הצפון, ובאופן ספציפי את חוף שנג'ין (Shengjin) – שהוא רצועת חוף מאוד ארוכה והרבה יותר מרווחת. המחירים במסעדות בשנג'ין הוגנים מאוד (זולים יותר מטירנה לצורך העניין), ובאופן כללי – זו עיירת חוף קלאסית כמו שאתם מדמיינים עיר חוף – מלונות, מיטות חוף, ושפע חנויות שמוכרות בגדי ים (אם כי אין מבחר מטורף) וציוד חוף כזה או אחר.
מטיילים עם ילדים? לטעמי זו אופציה מעולה – בקצה הצפוני של החוף יש יריד עם מתקנים, שיהיה אפשר לגוון איתו את הזמן בחופשה.
שוב, גם לפה הגענו לפני תחילת העונה הרשמית, אבל אין לי ספק שהמקום עדיין הרבה יותר נעים באמצע הקיץ בהשוואה לחופי סרנדה וקסמיל – גם אם תכניסו לתוכו את אותה כמות של אנשים – החוף פשוט הרבה יותר גדול ומרווח.
משנג'ין המשכנו לאגם שקודר, לאתר נופש על חוף האגם, שממנו אפשר כמובן להכנס ולשחות – וגם לשוט בקיאקים, לחתור בסאפ ולדווש בסירות פדלים… אין מה לפרט יותר מדיי כאן, פשוט כי זו הייתה המנוחה שלנו לאחר כמה ימים די אינטנסיביים.
בחזרה לטירנה – וטירנה ביורו 2024
אז מצפון חזרנו לכיוון טירנה, לקראת סוף הטיול – והפעם טירנה געשה לקראת היורו – וגם לקראת המשחק הראשון של אלבניה בטורניר השנה.
מגיעים לטירנה במהלך טורניר היורו? הנה מה שאתם יכולים לצפות לו!
בכיכר המרכזית של טירנה, כיכר סקנדרבג, הוקם מתחם צפיה במשחקים, עם דשא מלאכותי עליו אפשר לשבת ולצפות במשחקים על מסך ענק. בסוף כל ערב, לאחר המשחק של 21:00 (22:00 אצלנו), הייתה מסיבת רחוב בצד הדרומי של הכיכר – נהדר למי שמחפש מסיבות ואוהב לחגוג.
כמובן, מעבר למתחם המרכזי בכיכר, כמעט כל בר, בית קפה ומסעדה בעיר שידרו את המשחקים – כך שלא חסרים מקומות לצפות בהם – רק צריך להגיע מוקדם לתפוס מקום.
אבל אי אפשר לדבר על היורו בלי לדבר על המשחק של אלבניה נגד איטליה – המשחק הראשון של שתי הנבחרות בשלב הבתים – שאמנם התחיל עם הגול הכי מהיר בתולדות היורו (23 שניות לתוך המשחק) לטובת אלבניה, אך נגמר בניצחון 1-2 לטובת האיטלקים. עם זאת, ברחובות ממש לא נצפתה אווירת נכאים, והם היו מלאים באנשים לבושי אדום, חובשי פליסי (כובע הצמר הלבן המסורתי האלבני), רכבים שצופרים כחלק מהחגיגה, ומורל גבוה למרות הכל. השורה התחתונה? זו בהחלט חוויה להיות בטירנה בערב של משחק הנבחרת.
המשחק הבא, מתחיל ממש בעוד כמה שעות – אלבניה נגד קרואטיה, היום, 19.6 בשעה 17:00 שעון אלבניה – האוהדים האלבנים והקרואטים כבר התאחדו להם ליד האיצטדיון בגרמניה – שכן מדובר בשני עמים שיש בינהם הרבה במשותף (בעיקר אויב משותף בשם סרביה…)
אז הערב הזה היה האחרון שלי באלבניה לפעם זו – וכמובן שהפעמים הבאות לא רחוקות בכלל…
לסיכום
אז לפני שאחתום את הפוסט, אני שוב רוצה להדגיש כמה דברים:
- אלבניה בטוחה לישראלים לחלוטין ואין מה לחשוש להגיע ולטייל!
- הפוסט מציג מסלול שלא יתאים למי שלא ביקר באלבניה לפני כן, ולא למי שלא בקטע של לנהוג שעות ארוכות כל יום – מוזמנים להשתמש בשירותי היעוץ שלי כדי לבנות מסלול שיתאים לכם ולמה שמעניין אתכם.
מוזמנים כמובן לשתף את הפוסט עם חברים ומשפחה שעשויים להפיק ממנו תועלת, ולהעזר באתר בשפע המידע שהוא מציג על אלבניה, וגם על קוסובו וצפון מקדוניה.
פה כדי לעזור לכם לתכנן את הטיול שלכם בבלקן היפה – סהר בן יהודה.
