אז איך זה באמת לנהוג באלבניה?

מיתוס 1: "הכבישים באלבניה לא סלולים ומשובשים"

• המציאות בשטח: ממש לא. אלבניה נמצאת בתנופת פיתוח אדירה בשנים האחרונות. כבישים ראשיים רבים, האוטוסטרדות (כמו הדרך מטירנה לוולורה או הדרך לכיוון צפון משדה התעופה) והכבישים המובילים ליעדי התיירות המרכזיים בריביירה הם כבישי אספלט חדישים, רחבים ונוחים ברובם לנהיגה.

איפה בכל זאת צריך להיזהר? כבישים משובשים או כבישי עפר תמצאו בעיקר אם תסטו מהצירים המרכזיים, או בדרכים הרריות עמוקות בצפון, כמו בתוך הכפר ת'ט. גם הדרך בקניון אוסומי (Osumi Canyon) למשל לא הכי טובה, אבל היא סלולה ונסיעה איטית תוביל אתכם ליעד בבטחה.

מיתוס 2: "הנהגים האלבנים משוגעים ומסוכנים"

• המציאות בשטח: הנהג האלבני הוא לא "משוגע", הוא פשוט… אסרטיבי מאוד. המקומיים נוהגים אמנם בפראות, אבל פראות זהירה, ולא אלימה (בניגוד לישראל). עוקפים אתכם? זה יבוא עם צפירה קלה כדי שתשימו לב.

• איך להתמודד? הסוד הוא פשוט לזרום עם קצב התנועה, לשמור מרחק, להיות ערניים ולא להיכנס למלחמות אגו על הכביש. ברגע שמבינים את הווייב המקומי, מגלים שהם דווקא נהגים מיומנים מאוד, גם אם החוק הוא בגדר המלצה… 

  חלוקת הנהיגה לפי אזורים: למה לצפות?

  אפליקציות הניווט לא תמיד מראים לכם את זה, אבל חוויית הנהיגה באלבניה משתנה לחלוטין בהתאם לאזור הגיאוגרפי שבו אתם נמצאים:

  • אזור המישור והערים הגדולות (טירנה, דורס, לז'ה): האתגר המרכזי כאן הוא לא פחד, אלא עומסי תנועה ופקקים. טירנה היא עיר צפופה עם כיכרות גדולות והרבה תנועה. הנהיגה בה דורשת בעיקר סבלנות, "עור של פיל" והשתלבות אסרטיבית בכיכרות, שיכולות להיות די מפחידות למי שלא רגיל.

  • אזור הדרום והריביירה האלבנית (ולורה, סרנדה, קסאמיל): הכבישים כאן במצב מעולה, אך הם כוללים עליות, ירידות ופיתולים חדים (במיוחד במעבר ההרים לוגארה – Llogara Pass). הנופים מטורפים, אבל הנהג חייב להישאר מרוכז בכביש ולא בנוף.

  • אזור ההרים והצפון (שקודר, ת'ט, האלפים האלבניים): הדרכים כאן הפכו לנגישות בהרבה, אך הן עדיין דורשות נהיגה איטית וזהירה בשל פיתולים חדים, כבישים צרים ולעיתים ערפל או בעלי חיים (עיזים, חזירים, חמורים, פרות וכבשים – מה לא בעצם?) שמחליטים לחצות את הכביש.

  3 טיפים לנהיגה בטוחה ורגועה באלבניה

  אם אתם רוצים לעבור את הטיול בצורה חלקה, אמצו את שלושת הכללים האלו:

  1. אל תסמכו בעיניים עצומות על ה-GPS: גוגל מפות או וויז עלולים לנסות "לחתוך" לכם את הדרך דרך כביש עפר הררי ומשובש רק כדי לחסוך 2 דקות (כותבת את זה יום אחרי שלוקחה סיפרה לי שהווייז סובב אותם בתוך ת'ט עשרים דקות סתם…). הכלל באלבניה הוא פשוט: נשארים על הכביש הראשי ועוקבים אחר השילוט, גם אם האפליקציה אומרת אחרת. תפעילו את הגיון הבריא שלכם – גם אם אתם לא מכירים את הדרך.

  2. תכננו זמנים בצורה ריאלית: נסיעה שנראית קצרה במפה לוקחת באלבניה יותר זמן. מגבלות מהירות בכפרים, משאיות איטיות בכבישים הרריים ועצירות פתאומיות של מקומיים מאריכות את הדרך. חשבו את זמן הנסיעה לפי קצב ממוצע של 50-60 קמ"ש ברוב הכבישים ביניערוניים, ופחות מזה בהרים הגבוהים.

  3. סעו רק באור יום: תשתית התאורה בכבישים הביניערוניים באלבניה (מחוץ לערים) אינה קיימת ברוב המקומות. נהיגה בלילה בכביש הררי ומפותל ללא תאורה היא חוויה מלחיצה ולא מומלצת. תכננו את הלו"ז כך שתגיעו למלון לפני השקיעה. יש מספר מקומות שבהם סביר לנהוג גם בחושך, אבל לא הייתי נוסעת לת'ט, קומאן (Koman) או קניון אוסומי בלילה.

  בשורה התחתונה: האם כדאי לשכור רכב?

  חד משמעית כן. נהיגה באלבניה היא לא חוויה מפחידה אם מגיעים מוכנים, מרוכזים ומבינים את חוקי המשחק המקומיים. השכרת רכב היא הדרך הטובה ביותר (ולמעשה היחידה אם לא רוצים לקחת נהג וסיורים) לגלות את פניני הטבע החבויות והחופים הסודיים שיש למדינה המדהימה הזו להציע.

  נסיעה טובה ובטוחה!