עבור רוב האנשים, השם קוסובו מעלה שאלות או גורם לבלבול – 'מה זה בכלל קוסובו? מחוז? מדינה עצמאית?', 'זה בכלל חלק מסרביה, לא?'
אז קודם כל, אמ;לק: קוסובו היא מדינה עצמאית החל מ-2008, וככזו, היא כבר לא חלק מסרביה. עם זאת, בזירה העולמית היא מוכרת באופן חלקי בלבד.
היסטוריה, בקטנה
למעשה, מבחינה טכנית קוסובו אינה חלק מסרביה כבר מיוני 1999, אז, בעקבות מלחמת קוסובו, במסגרת מנדט שניתן לאו"ם על מנת לאפשר שלום וביטחון בקוסובו ספציפית, ובמערב הבלקן בכלל, עבר החבל לשליטה אדמיניסטרטיבית של האו"ם. (UNMIK) עוד לפני כן, בתחילת שנות ה-90, הכריזו הקוסוברים על עצמאות, אך אז כמעט ולא זכו בתמיכה עולמית.
בסוף שנות השמונים, עם תחילת התפוררות יוגוסלביה, הקוסוברים האלבנים מצאו את עצמם מודרים מהמוסדות הרשמיים של הפדרציה הסוציאליסטית. בתגובה, הם החלו בבניה של מוסדות מקבילים עבור עצמם, שהבשילו לבסוף לכדי מוסדות הרפובליקה של קוסובו, כפי שהיא קיימת כיום.
ב-17 בפברואר 2008, האסיפה של קוסובו החליטה להכריז על עצמאות אותם המוסדות הפוליטיים של קוסובו שזה עתה הזכרנו, ובכך, הלכה למעשה, על קוסובו כמדינה עצמאית.
לשון ההכרזה
"אנחנו, המנהיגים הנבחרים דמוקרטית של עמנו, מכריזים בזאת על קוסובו כמדינה עצמאית וריבונית. הכרזה זו משקפת את רצון עמנו ועומדת בקנה אחד עם המלצות שליח האו"ם המיוחד מרטי אטיסארי וההצעה המקיפה שלו לישוב מעמדה של קוסובו. אנחנו מכריזים על קוסובו כרפובליקה דמוקרטית, חילוני, ומולטי-אתנית, ההולכת על פי העקרונות של אי-אפליה והגנה שווה תחת החוק."
התגובות להכרזה
דבר ההכרזה לא עבר בשקט, לא ברמה הפנים מדינית ולא ברמה הבינלאומית.
בקוסובו ובקרב שכנותיה ביוגוסלביה לשעבר, נרשמו מהומות של ממש בתגובה להכרזה. עם השמע דבר ההכרזה, מהומות החלו בתוך קוסובו על ידי סרבים קוסוברים, בעיקר בעיר מיטרוביצה שבצפון המדינה, כשפעולות מחאה רבות הופנו כלפי כוחות או"ם ו- .KFOR (כוח קוסובו – גוף של נאט"ו שנועד לשמירה על השלום באיזור)
גם מחוץ לקוסובו נרשמו הפגנות ואף התקפות נגד נציגויות רשמיות ולא רשמיות של ארה"ב בסרביה, שם גם נציגות בריטניה, קרואטיה וטורקיה הותקפו. גם במדינות בלקניות אחרות בהן ריכוזים סרבים גדולים, כמו מונטנגרו ובוסניה נרשמו הפגנות נגד עצמאות קוסובו. מנגד, בקרואטיה, שם הסנטימנט האנטי-סרבי עוד חי ונושם, נרשמו הפגנות אנטי-סרביות בתגובה למתקפה על השגרירות הקרואטית בבלגרד.
מבחינה מדינית ובינלאומית, סרביה הביעה התנגדות נחרצת ואי הכרה עוד לפני ההכרזה, שכן הם ידעו שכזו תגיע במוקדם או במאוחר, והחליטו על תכנית במסגרתה הסרבים יחזירו כצעד מחאתי שגרירים ממדינות אשר יכירו בקוסובו, ויעצרו את מנהיגיה של קוסובו באשמת בגידה. ברמה הבינלאומית, סרביה פנתה באוקטובר של אותה שנה לאו"ם בטענה כי הכרזת העצמאות איננה חוקית. האו"ם בתורו הפנה את העניין לבית המשפט הבינלאומי לצדק בהאג, שם נקבע ביולי 2010 כי ההכרזה אינה מפרה שום חוק בינלאומי, שכן החוק הבינלאומי לא אוסר על הכרזות עצמאות. אולם, מבחינת סרביה ההכרזה אינה חוקית מכיוון שהיא מפרה את החוקה הסרבית, שכללה בתוכה סעיף על סיפוח קוסובו.
ובכל זאת, עבור האלבנים מדובר במאורע חיובי מאוד – אז איך הם חגגו?
מאוחר יותר ביום ההכרזה, נחשף בעיר הבירה פרישטינה מיצג ה- NEWBORN של האמן פיסניק איסמאלי, וציין את לידתה של המדינה הצעירה באירופה. מאוחר יותר, כשהחלו מדינות שונות להכיר בקוסובו, נצבע המיצג בדגליהן של המדינות המכירות.
חגיגות של אלבנים נרשמו בקוסובו, בקרב התפוצה האלבנית ברחבי אירופה וארה"ב, וכמובן באלבניה עצמה, בה אף הוכרז 'יום קוסובו' על מנת לציין את המאורע.
ההכרה הבינלאומית
*ההכרה הבינלאומית בקוסובו משתנה מעת לעת.
על אף הכרזת העצמאות ב-2008 וקביעת האו"ם כי היא חוקית, קוסובו מוכרת כיום ע"י 99 מדינות, כאשר 54 הכירו בה רשמית כבר ב-2008 והשאר הצטרפו בשנים שאחרי. היו עוד 20 מדינות שהכירו בריבונות קוסובו בעבר, אך משכו את הכרתן, רובן מדינות איים באוקיינוס השקט. נציין כי לא כל מדינות אלה הן חברות באו"ם, דוגמת טאיוואן, שעומדת בעצמה מול בעיה דומה בכל הנוגע להכרה בינלאומית.
אי ההכרה לרוב נובע מתוך לחץ בינלאומי שמפעילות סרביה או בעלות בריתה, או מתוך חשש של מדינות מסוימות שהכרה בקוסובו תוביל לתקדימים בנוגע להכרה בחבלי ארץ בהם יושבים מיעוטים בעלי שאיפות לאומיות.
מטבע הדברים, מכיוון שקוסובו אינה מוכרת ע"י מדינות רבות, היא גם איננה חברה בארגונים בין לאומיים רבים, כולל האומות המאוחדות עצמן ומוסדותיהן, למשל אונסק"ו. הגורם העיקרי לכך הוא זכות הוטו של רוסיה, בת בריתה של סרביה, שמסוגלת לטרפד כל הצעה וניסיון לכניסת קוסובו לארגון.
בין המדינות הגדולות שתומכות בקוסובו כמדינה ריבונית: ארה"ב, בריטניה, אוסטרליה, גרמניה, טורקיה.
בין המדינות הגדולות המתנגדות לריבונות קוסובו: רוסיה, סין, סרביה, והודו.
מדינת ישראל הכירה בקוסובו בספטמבר 2020, כחלק מהסכם בתיווך אמריקאי.
