טיול באלבניה ובקוסובו – אוקטובר 2024 – חלק 1
הפוסט מחולק לשני חלקים בגלל אורכו, ניתן לקרוא את חלק 2 כאן.
חזרתי לאחרונה מטיול נוסף בחבל הבלקן היפהפה, ושוב, אני אמנם נוסעת הרבה מאוד פעמים בשנה, אבל לא כותבת על כל פעם ופעם. אלא שכמו בפוסט על טיול באלבניה שעשיתי ביוני האחרון, גם פה היו כמה דברים ששווה לכתוב עליהם במיוחד – ולכן הפוסט הזה כאן.
מה עשה את הטיול הזה קצת יותר מיוחד?
בקצרה:
- היה הרבה יותר מסובך מהרגיל להגיע ולחזור לארץ
- השלכת הנהדרת
- לקוח אחד עקשן (ספוילר: העקשנות משתלמת)
- ניווט מתוסבך ומתסבך, ותודה לאפליקציות המפות ולכבישים המתחדשים-תמיד…
- הזדמנות נדירה לראות מבפנים מקום סגור תמיד
- האפשרות לטייל בשולי העונה והיתרונות של זה…
לפני שאפרט – אספר לכם באופן כללי שהטיול התנהל מאמצע חודש אוקטובר עד כמעט סופו, עונה שציפיתי שתהיה קצת יותר טריקית וגשומה אבל מזג האוויר היה דווקא טוב, למרות שבהרים (קוסובו ובאיזור האגמים) היה קריר יחסית. הגעתי לאלבניה, לקחתי רכב וטיילתי בקרבת טירנה, ואחרי זה המשכתי עם אותו לקוח עקשן (בקטע טוב) לכמה ימים במערב קוסובו. לאחר מכן, נסעתי לפגוש חבר בקוסובו – ומשם המשכנו לאלבניה – בהתחלה לדורס ואז לאיזור האגמים בדרום מערב אלבניה. בכל אחד מהאיזורים השונים שבהם הייתי היה שווה להשקיע את הזמן – כי כל פינה במדינות האלה נהדרת ומהממת!
תנו לי להזכיר שוב – הפוסט לא מהווה המלצה למסלול טיול, אני נוסעת לאיזורים האלה לעיתים קרובות, ולרוב אני מחפשת להגיע למקומות שלא הייתי בהם בכלל, או כאלה שלא הייתי בהם מזמן, או שאני רוצה לחוות בעונה נוספת, כך שזה לא מסלול "חובה" למבקרים לראשונה.
כמובן, כל עדכון שיש לי כתוצאה מהטיולים האלה, אני מעדכנת במפת אלבניה האינטרקטיבית שאני מציעה למטיילים העצמאיים.
סביב טירנה ברכב
הגעתי לטירנה בשעות הערב, כדי לגלות יריד חקלאות שבדיוק מסתיים ונמצא בשלבי קיפול, אבל עדיין היו חלק מהמיצגים והדוכנים – עם תוצרת חקלאית טריה, עבודות יד מהכפרים וגם טרקטורים ומחרשות, אם במקרה בדיוק חיפשתם לקנות כאלה… אירועים כאלה ואחרים מתרחשים בכיכר סקנדרבג לעיתים קרובות, וניתן לגלות עליהם דרך אפליקציית TEA, עליה כתבתי כאן.
יום לאחר ההגעה לאלבניה, ניסיתי את אוטובוס התיירים החדש של טירנה (שאולי אכתוב עליו בהזדמנות) ולאחר מכן לקחתי רכב – ויצאתי אל הכפרים הקרובים לטירנה.
כפרים זה משהו שאנשים הרבה פעמים מבקשים לראות, ובעוד שאלו הנמצאים באלפים האלבניים כמו ת'ט, או אלו על קו החוף כמו דרמי, הם מוכרים וטובים, הם גם רחוקים מטירנה. הכפרים של הר דייטי, אותו אחד שהרכבל מטירנה לוקח אליו, הם קרובים ונגישים ברכב, ומציעים יופי של נוף ואפילו הליכות די פשוטות. גם הם כמובן חלק מפארק לאומי דייטי (Dajti National Park), אך יש צורך ברכב כדי להגיע אליהם והרכבל (Dajti Express) לא יקח אתכם לשם.
לשמחתי, הגשמים של ספטמבר (שהיו רבים מהמצופה), פיצו קצת על חוסר השלגים בחורף האחרון, ושלא כמו בקיץ האחרון, היו מים בשפע בנחלים ובמפלים. על אף הגובה הרב (מעל 1000 מטר בחלקים מסוימים), השלכת טרם הגיעה לשם באמצע אוקטובר, אבל לשמחתי היה לא מעט ממנה באיזורים אחרים שהגעתי אליהם מאוחר יותר.
לאחר הטיול באיזור דייטי, המשכתי לאלבסן, בה יצא לי לאחרונה בעיקר לעבור ולא לעצור – והחלטתי קצת לנוח בה. אחרי שגוגל מפס (שהולך לככב בפוסט הזה) – עשה לי את המוות בירידה מההר דרך טירנה – הגעתי לבסוף לאלבסן, למקום לינה שהיה פשוט תענוג, אז קחו המלצה – Real Scampis שיושב ממש בתוך הטירה.
אחרי שיטוט ולילה באלבסן, חזרתי לטירנה. במקור בכלל תכננתי להמשיך דרומה, אז תנו לי לפרט לגבי הנסיבות המעניינות לשינוי בתכניות בחלק הבא.
העקשנות משתלמת – מערב קוסובו והשלכת
הטיול הזה היה אמור במקור להיות גם לצרכי עבודה – היו מתוכננים סיורי יום מטירנה, אבל מכיוון שאג'יאן אירליינס דחו שוב ושוב את החזרה שלהם לישראל, היה לי ברור שזה כנראה לא יקרה, פשוט כי ידעתי איך הלקוחות שנרשמו אמורים היו להגיע. ביום שנחתתי באתונה בדרכי לטירנה, שלחתי הודעות לכל הנרשמים כדי לראות איפה זה עומד, מתוך הנחה שכולם יגידו שהם ויתרו על הנסיעה הפעם, ומבחינתי – זה מובן לחלוטין. אחד מיוחד כתב שיחזור אליי אחר כך, ובאמת כמה שעות אחרי, ממש כשיצאתי מהטרמינל בטירנה – דודי התקשר, ואז גיליתי שהוא עקשן.
מה זה עקשן? עקשן הוא זה שמחליט להגיע ליעד גם אם זה יקח לו יומיים ושלוש טיסות. אז דודי סיפר שהוא החליט להגיע בכל מקרה, ושהוא ישמח לכל דבר שיהיה לי להציע, גם אם לא אוציא סיורים. סבבה. אמרתי שאעדכן לגבי מה יהיה אפשר לעשות, ושנפגש אחרי שיגיע לטירנה (שלושה ימים אחרי אותה שיחה).
אני בינתיים עשיתי את הטיולים שמוזכרים מעלה, שיניתי את דעתי לגבי מה להציע לדודי, ובסוף החלטתי שאני נוסעת לפגוש חברים בקוסובו בסופ"ש, אז למה שלא אציע לו לנסוע לטייל קצת שם בימים הבודדים שיש בין ההגעה שלו לזה. דודי זרם לגמרי – וזה בהחלט השתלם לו. 🙂
נפגשנו בטירנה לארוחת ערב, ובוקר לאחר מכן יצאנו בדרך אל קוסובו. כמו שאמרתי, גוגל מפס יככב בפוסט, וגם פה – הוא הציע כ-ל דרך אפשרית לקוסובו, מלבד הדרך המהירה. לשמחתי, ידעתי יותר טוב, לא הקשבתי לו, ולא שרפנו 2-3 שעות נוספות לשווא…
בדרך עצרנו ב-NBT, שהיא תחנת הדלק הטובה ביותר לעצור בה על הכביש המהיר בין אלבניה לקוסובו, פשוט כי יש בה גם סופר, גם מסעדה, גם שירותים נקיים וגם בית קפה (ושטיפת מכוניות… ומלון… ואולם חתונות… ומה לא, בעצם?). הסיבה היחידה שאני מזכירה את זה כי כמו בפעם הקודמת שעצרתי שם, אז נתקלתי באנשים בדרך לחתונה, על הבגדים המסורתיים המעניינים של האיזור (מחוז מירדיטה באלבניה), הפעם נתקלנו במשהו אחר – אדם שניגן לעוברים ושווים בלהוטה, כלי המיתר המסורתי האלבני. זה מסוג ההפתעות הנחמדות שיש בטיול ואי אפשר לתזמן אותם, אז זכינו.
הנסיעה לקוסובו הפעם הייתה מתוכננת באופן מאוד מאוד כללי, וכיוונה יותר לזרימה – בהתאם לקצב, למזג האוויר, וכדומה. אספר בכללי איפה היינו:
המפלים של קוסובו
העצירה הראשונה שלנו הייתה במפלי מירושה, שזרמו לא רע, ונראה שעברו שדרוג מאז הפעם האחרונה שביקרתי בהם, עם יתדות לטיפוס רחוק יותר, וגם מיצג פטריוטי (כמובן) שמי יודע איך בכלל עשו אותו…
למזלנו המסעדה הקטנה במקום הייתה פתוחה, למרות שהורגש לגמרי שהעונה נגמרה לה מזמן, כדי להכין לנו ארוחת צהריים (קצת מאולתרת אבל נהדרת), ודודי קיבל כבונוס גם דג קטן שדגו במקום כמה דקות לפני כן. אבל החלק המפתיע ביותר בביקור במפלים ובארוחה, היה המסוק שצץ לו פתאום, עם בעל המסעדה שיצא החוצה "להבריח" אותו, כלומר, להגיד לו להפסיק לעשות לו בלגן מחוץ לעסק. לא ממש ברור מה המסוק חיפש, שכן לא היו שם מטיילים בצרות או משהו דומה…
לאחר הביקור במירושה, נסענו למפל אחר – כנראה המפורסם ביותר בקוסובו – מפל הדרין הלבן שנמצא ליד פייה. שם הייתי כבר מלא פעמים, אבל בשלכת – עדיין לא ראיתי אותו, והחלטתי שהגיע הזמן. הזרימה הייתה לא רעה בכלל (אם כי אי אפשר להשוות לזרימה שיש במקום במאי כשהשלגים מפשירים), והשלכת – בתחילתה אבל נהדרת!
קניון רוגובה וההרים המקוללים
את המשך הזמן שלנו באיזור פייה בילינו בקניון רוגובה ובטרק קטן בהרים המקוללים, חלק מטרק פסגות הבלקן הארוך הרבה יותר.
על אף שבקניון רוגובה כבר הייתי באוקטובר, הפעם השלכת הייתה הרבה יותר משמעותית, ושווה להגיע למקום אפילו רק כדי לעשות את הנהיגה בקניון ולהנות מהנוף וממגוון הצבעים (נכון גם בעונות אחרות, אבל ביתר שאת בסתיו).
מפגש עם המשטרה בקוסובו
עצרנו כמובן מדיי פעם לצלם, ובאחת מהן, פגשנו משטרה שביקשה מאיתנו לכבות את האוטו ולמסור מסמכים… מה קרה שם? הנקודה שעצרנו בה קרובה מאוד לגבול מונטנגרו ולצד השני של הטרק שעשינו מאוחר יותר באותו יום, והטרק הזה עובר בחלק במונטנגרו – והמשטרה, היא בסך הכל משטרת גבולות שרצתה לוודא שלא נכנסנו באופן לא חוקי לקוסובו…
הכל עבר בשלום כמובן והמשכנו אל היעד הבא –
הטרק לאגם קוצ'ישטה
את הטרק שעשינו באותו יום התחלתי בעבר אבל לא השלמתי כי מדובר בעליה מתמדת (עולים משהו כמו 500 מטר, תוך שעה וקצת), והייתי מצוננת – וזה לא משהו שאפשר לעשות אם לא נושמים טוב. הפעם באתי קצת יותר מוכנה, ואחרי טיפוס מאומץ אבל לא ארוך מדיי, עם צעידה ממש על קו הגבול בין קוסובו למונטנגרו, הגענו אל היעד – אגם קוצ'ישטה היפהפה.
פריזרן
כשסיימנו באיזור פייה, המשכנו לאיזור פריזרן, שם קבעתי עם דודי שאקח אותו לתחנת האוטובוס לפני שאסע לכיוון חבריי במיטרוביצה, שכן משם מאוד קל להגיע חזרה לטירנה.
אבל קודם, נסענו לפריזרן, עצרנו בכמה נקודות יפות ולא מוכרות בכלל, ובשלב מסוים, חשבתי שכדאי לתת לדודי 'אזהרה קטנה'. עד כה הוא ראה את איזור פייה, שהוא קתולי ברובו, וכמו שהוא אמר בתגובה לאזהרה שלי, "היא נראתה לי כמו עיר במערב".
מה ה"אזהרה"? פריזרן מהממת, אבל היא "מרגישה" הרבה הרבה יותר מוסלמית לעומת פייה, ולעומת טירנה שבהן כבר ביקר, ואני זוכרת שכשאני הגעתי לראשונה לקוסובו מאלבניה, והתחנה הראשונה הייתה באופן טבעי פריזרן, זה משהו שהיה לי מאוד מאוד בולט.
אני אדגיש, זה לא משהו לחשוש ממנו, כי אין עוינות, אבל כמה שפריזרן יפהפה, היא גם מאוד שונה משאר האיזור.
בפריזרן שתינו תה טורקי, אכלנו בקלאווה נהדרת, ביקרנו במצודה ובאתרים אחרים בעיר, הראיתי לדודי את רחוב החתונות המפתיע (והוא אכן הופתע), אבל החלק המעניין היה דווקא ממש לקראת סוף הזמן שלנו בעיר.
הכנסיה הסרבית גברתנו מלייוויש בפריזרן
הכנסיה הזו היא כנסיה שתמיד הולכים לראות בביקור בעיר, ווזה משהו שעשינו באותו בוקר, בדרך לארוחת בוקר על בסיס בקלאווה. אבל, זו כנסיה שנפגעה קשה במהומות אתניות בקוסובו ב-2004, ומאז היא נתונה תחת שמירה כבדה, ולא פתוחה לציבור – אז כשבאים לראות, רואים את החוץ ואת התיל שיש סביב חלק ממנה. ככה שלמרות שזה אתר מורשת עולמי של אונסק"ו, למרות ששמעתי שהיא נורא יפה מפנים, עם פרסקאות מרשימים, ולמרות שעברתי לידה לא מעט פעמים, לא ביקרתי בתוכה אף פעם. עד ש…
כשהגענו לקצה רחוב החתונות, הייתה שם אנדרטה גדולה של ה-KLA (צבא שחרור קוסובו) שבחנו מקרוב. דווקא שם, צצה פתאום קבוצה גדולה של עשרות אנשים שנכנסה לרחוב צידי ליד האנדרטה, ממנו התחלנו גם אנחנו ללכת חזרה לכיוון המלון והרכב שחנה לידו. היה ברור מאוד שמדובר בקבוצה סרבית-אורתודכסית, עם כמרים בתוכה, והיה מסקרן לראות לאן הם ימשיכו. כשהיה ברור שהם פונים לכיוון הכנסיה, לשם לא התכוונו לפנות הפעם, החלטתי שכדאי לעקוב אחריהם – גם כדי לראות אם ההשערה שלי נכונה, וגם כי אולי אולי, יפתחו עבורם את הכנסיה. בכל זאת, זו קבוצה דתית שמשתייכת לזרם הנוצרי אורתודכסי והיא בבירור מכילה אנשי דת.
ואכן, הכנסיה הייתה פתוחה עבורם, מה שנתן גם לנו ההזדמנות הנדירה בהחלט לראות את הכנסיה מבפנים, והיא אכן מרשימה כמו שאומרים…
אגב, אחרי שסיפרתי על זה לחבר, הוא אמר שגם הוא ראה אותה מבפנים, ולמעשה בילה בה הרבה יותר זמן ממה שהוא תכנן. למה? מדובר היה בימים שמיד אחרי מלחמת קוסובו, הוא (בתור קוסוברי שדיבר אנגלית, דבר נדיר בנוף בזמנו) ליווה עיתונאי באיזור, והם נכנסו לכנסיה. אממה, אז הם נזכרו שהאיזור ממוקש, והיו זקוקים לחילוץ של KFOR (כוח קוסובו – כוח שמירת השלום של נאט"ו בקוסובו).
בזאת, כמעט ונגמר הזמן שלי בקוסובו לפעם זאת, המשך בחלק השני.
לקריאת חלק 2 ואחרון של הפוסט לחצו כאן.
