ארכיון חוויות טיול - My Balkan Trip

טיול באלבניה וקוסובו באביב – חוויות מטיול הכנה לקראת העונה

סהר בן יהודה — Sat, 29 Mar 2025 18:39:28 +0000

טיול הכנה לקראת עונת 2025 – אלבניה וקוסובו

מי מכם שיצא לו לדבר איתי ולשאול על מזג האוויר באביב, אולי כבר שמע שאני כל שנה מגיעה לבלקן במרץ – וגם השנה זה היה המצב, טיפה מוקדם יותר מהרגיל. הנסיעה הזו לא הייתה אמורה להיות עבודה, אבל לקראת עונה עמוסה במיוחד, היא הפכה לטיול הכנה שבו הייתי בדרום אלבניה, במרכזה וגם קצת בקוסובו. המטרה של נסיעות כאלה היא לא לגלות מקומות חדשים, אבל גם זה קורה – וכל גילוי כזה מתעדכן במפת אלבניה האינטרקטיבית וכמובן שגם הלקוחות המתייעצים נהנים ממנו.

למטה תמצאו כמה נקודות עיקריות שקשורות לטיול באלבניה ובקוסובו, שאני מקווה שיעניין אתכם ויסייע בתכנון הטיול שלכם לאיזור הנהדר הזה.

נהיגה בבלקן – על כבישים ושוטרים…

הכבישים באלבניה לא תמיד גרועים כמו שמספרים – ובדרך כלל, הם אפילו די בסדר – ויש כאלו שהם גם יותר מבסדר!

אבל הפעם, היו כמה מקטעים שאיך לומר… פחות נהניתי מהם – פשוט "כבישים שבורים" שלא תוקנו עדיין אחרי נזקי החורף. חלקם תמיד היו גרועים (היי הכביש לקניון אוסומי…), וחלקם נשברו לאחרונה בחורף – בכל זאת היה לא מעט שלג השנה. מצב הכבישים הוא לא משהו שימנע מכם לנהוג ברכב רגיל בהם – אבל זה בהחלט משהו שצריך לקחת בחשבון כשמתכננים יום טיול, ומקום שבו לרכב ארבע-על-ארבע בכל זאת יש יתרון ברור (על אף שאין חובה לקחת אחד בטיול באלבניה).

בנוסף, ראיתי לא מעט נוכחות משטרתית – בעיקר לאורך הכביש שמוביל לג'ירוקסטר, וכן באוטוסטרדה המובילה לכיוון גבול קוסובו.
יש סיבה שהם נמצאים באיזורים מסוימים – פשוט לא בכל מקום יש להם איפה לעמוד. אז איפה השוטרים עומדים? הנה כלל אצבע: איפה שיש מקום לעצור. כלומר לא באזורים בלי שוליים, אלא יותר בצמתים או במפרצים נוחים.

והאכיפה? בעיקר על מהירות. (כי לעקוף בפס לבן זה ממש בסדר באלבניה…)

מזג אוויר אביבי – כמה עונות בשבוע אחד

הטיול שלי התחיל קצת לפני האביב, ונגמר ממש בימיו הראשונים – וזה הורגש. רכבת הרים של ממש: יום אחד בדרום אלבניה עם יותר מ-20 מעלות, ובמקביל ברד שיורד לדקה וחצי. כמה ימים קדימה, יום קפוא במיוחד עם טמפרטורות שירדו מתחת לאפס בחלק מהמקומות – אפילו מצאתי שלולית קרח בטירת קרויה!

זה כמובן לא נגמר בזה – עוד יום יומיים קרים, ואז שוב שמש חמימה בקוסובו עם היום הראשון של האביב… ואז גשם קל שממשיך כבר כמה ימים ברחבי אלבניה…

בקיצור – באביב, ובעיקר באפריל, אל תבנו על יציבות.
הקור הוא כבר פחות עניין (ברוב האיזורים), אבל יכול להיות יום גשם ואז יום חם חם חם – תשאלו את מי שנסע לאלבניה בפסח שעבר – ככה בדיוק זה נראה. (למען הסר ספק ודאגות – נשאר חם לאורך זמן)

אז אם אתם נוסעים, לא לבנות על איזורים טריקיים מדיי (האלפים האלבנים, אני מדברת עליכם), ולהיות מוכנים לזה שבעונת מעבר, מזג האוויר אולי יהיה פחות יציב, זה נורמלי.

יום סולטן נוורוז – חוויה אלבנית צבעונית

ה-22 במרץ הוא יום חג באלבניה –יום סולטן נוורוז וראש השנה הפרסית – וזו כבר לא הפעם הראשונה שאני נמצאת שם באותו היום.
בעבר יצא לי להיות במקדש סארי סלטיק, אבל הפעם הלכתי למקום האולטימטיבי – הגעתי למטה הבקטשי העולמי בטירנה – אירוע רשמי, נאומים, דרשות, אבטחה כבדה (כי גם עליהם האיראני מאיימים) ומאמינים שבאו לראות, לשמוע ולהתפלל.

למי שתוהה – הבקטשים הם זרם סופי, כלומר שייכים לאסלאם המיסטי. ולכן – השירה, הרוח, הפתיחות והמוזיקה הם דרך הפולחן.

https://mybalkantrip.co.il/wp-content/uploads/2025/03/20250322_105849.mp4

סיורי יום מטירנה – בקרוב אצלכם!

חלק חשוב מהטיול הזה היה הכנה לא רק לטיולים המאורגנים שלי, אלא גם לסיורים היומיים שאני עומדת להוציא מטירנה – בדיוק כמו בשנים הקודמות, אבל עם כמה חידושים קטנים והתאמות למיניבוסים. (כי לא כל מקום שרכב פרטי יכול לעצור בו יתאים גם למיניבוס, בכל זאת)
אז אם אתם מגיעים לטירנה, אלבניה בפסח, ורוצים לצאת גם מחוץ לה עם הדרכה בעברית ועם מי שמכירה את המדינה טוב במיוחד – אני מזמינה אתכם להיכנס לעמוד הסיורים, לראות תאריכים ואפשרויות – וכמובן להירשם.

הקבוצה קטנה, האווירה משפחתית – והחוויה? מובטחת!

הנה דוגמה למקום שתוכלו להגיע אליו בטיול יום מטירנה איתי

אז מה היה לנו? כבישים שבורים, שוטרים אורבים, מזג אוויר מבולבל ומבלבל (ברד ב-22 מעלות?!), חג מיוחד במינו, והכנות לקראת העונה שבדרך.
כל זה קורה באלבניה, בקוסובו, סביב טירנה וגם רחוק ממנה.

מוזמנים להתייעץ לגבי מסלול טיול באלבניה, קוסובו או צפון מקדוניה (לפני פסח או אחריו!) וכמובן מוזמנים להגיע לסיורים.

הפוסט טיול באלבניה וקוסובו באביב – חוויות מטיול הכנה לקראת העונה הופיע לראשונה ב-My Balkan Trip.

חג המולד והשנה החדשה 2025 – באלבניה, בקוסובו ובצפון מקדוניה

סהר בן יהודה — Tue, 07 Jan 2025 19:17:57 +0000

בשנה שעברה סיפרתי לכם על חגיגות השנה החדשה באלבניה, אז ביקרתי באותה תקופה בסרנדה שבדרום אלבניה ובבירת אלבניה, טירנה – שם גם הייתי בערב השנה החדשה 2024.

השנה, הטיול היה שונה ועבר בהרבה יותר יעדים – קורצ'ה וטירנה באלבניה, פרישטינה בקוסובו, וסקופיה בצפון מקדוניה – שם הייתי בערב השנה החדשה 2025. אלו ערים מאוד שונות אחת מהשניה ששוות ביקור תמיד, אבל אני הפעם באתי בשביל הקישוטים ופחות בשביל האטרקציות האחרות – את אלו הרי כבר ראיתי בפעמים קודמות.

ערב השנה החדשה 2025 בסקופיה, צפון מקדוניה

בהשוואה לטירנה, בה הייתי שנה שעברה בזמן הזה, החגיגות בסקופיה צנועות יחסית – אבל נחמדות בהחלט. כיכר מקדוניה שבמרכז העיר התקשטה בעץ גדול ושאר קישוטים מוארים, במה הוצבה במקום, וגם דוכני מזון למינהם, שבהם היה גם משהו שפחות נפוץ ביעדים האחרים שהייתי בהם בבלקן – יין חם, שנחוץ מאוד במזג האוויר הקפוא שיש בעיר בתקופה הזו.

הזיקוקים לא היו מטורפים, אבל כמובן שהיו כאלו, וכמובן שהיו זיקוקים רנדומליים גם בשעות שלפני.

האירועים בסקופיה מתחילים כשבועיים לפני ערב השנה החדשה, ובשבוע שלפני היו בעיר מגוון הופעות – ככה שהיא בהחלט בחירה טובה כדי לחוות קצת אווירת חג מולד, בלי יותר מדיי המולה שיותר מאפיינת את הערים האחרות שביקרתי בהן הפעם.

שווקי חג המולד והשנה החדשה 2025 בפרישטינה, קוסובו

שוק חג המולד בפרישטינה נמצא במרכז העיר, לאורך המדרחובים המרכזיים – ובעצם מתפרס מפסל סקנדרבג בצד הצפוני, ועד קתדרלת אמא תרזה בצד הדרומי. לפני שנתיים אגב, הכל היה רק ליד הקתדרלה, כך שהשוק בהחלט גדל מאז באופן משמעותי.

מעבר לשלל הדברים שיש גם ככה לראות במרכז העיר, ומעבר כמובן לעצי חג מולד וקישוטים – אירועי חג המולד והשנה החדשה מביאים איתם גם כמה דברים נוספים. דוכנים שונים שמוכרים בעיקר מזון וגם קצת מתנות, מתחם החלקה על הקרח במרכז המדרחוב, במה שנמצאת ליד הקתדרלה, וכמובן אווירה מעולה – למרות מזג האוויר הקפוא.

האירועים בפרישטינה מתחילים כשבועיים וחצי לפני ערב השנה החדשה, ונמשכים לרוב עוד מספר ימים אחריה. כמו שהבנתם לא הייתי בה במהלך ערב השנה החדשה, אבל שמעתי שהיה בהחלט שמח – עם המון הופעות וזיקוקים. יש לא מעט מה לעשות סביב פרישטינה, אם כי בשמורת הדובים אי אפשר לבקר בעונה הזו (בכל זאת, תרדמת חורף).

שווקי חג המולד והשנה החדשה 2025 באלבניה

אז אחרי שבשנה שעברה הייתי בתקופה הזו בסרנדה וטירנה, הפעם ביקרתי (שוב) בטירנה, וגם בקורצ'ה הדרומית.

שוק חג המולד והשנה החדשה בטירנה, אלבניה 2025

אירועי השנה החדשה בטירנה התמקדו גם השנה בכיכר סקנדרבג, והיו גם השנה גדולים, וכנראה שעוד יותר גדולים מאשר בשנה שעברה – עם המון מתקנים, דוכנים, מוזיקה, ולא עץ אחד בכיכר – אלא ארבעה…

בנוסף לאלה, התחבא בטירנה גם מתחם החלקה על הקרח – לא בכיכר סקנדרבג, אלא בקרבת האיצטדיון.

אל תתנו לרחבת ההחלקה על הקרח לבלבל אתכם – זה לא יעד שיורד בו שלג (מאוד מאוד נדיר), וטירנה היא בעצם היעד הכי חם (מבחינת טמפרטורות) ברשימה הזו – אז אם אתם מחפשים חופשה חורפית בשנה הבאה – מומלץ מאוד לשקול את טיראנה כאופציה.

שוק חג המולד והשנה החדשה בקורצ'ה, אלבניה 2025

קורצ'ה נחשבה מאז ומתמיד יעד מעולה לחגיגות השנה החדשה – גם איזור נוצרי ברובו, וגם העיר עם הסבירות הכי גבוהה באלבניה לשלג – מה שכמובן מאוד יכול להוסיף לאווירה "הנכונה". במקרה שלי לא היה שלג, ולמרות שהיה קר – היה יותר נעים מאשר בסקופיה ובפרישטינה.

הקישוטים בחג מתפרסים על כל השטח שבין הבזאר, למגדל התצפית ועד לקתדרלה המפורסמת של קורצ'ה – שלידה היה גם גלגל ענק שמוצב שם כל שנה לכבוד המאורע.

אם אתם בוחרים להגיע בתקופה הזו של השנה לקורצ'ה – מומלץ מאוד לדאוג להזמין מקומות במסעדות לארוחת ערב – כל מקומות הישיבה בפנים מוזמנים מראש, ובלי הזמנה משלכם – תאלצו לאכול בחוץ בקור…

וגם לחג החנוכה מגיע את הכבוד שלו – והוא זכה לכזה גם בקוסובו וגם באלבניה

נתחיל מקוסובו, שם הייתי בזמן הנר השמיני והאחרון – וזכיתי להדליק נרות יחד עם כמה מחברי קהילת בית ישראל קוסובה, קהילה קטנטנה שמרכזה בפרישטינה. השנה הם לא הדליקו את החנוכיה בשש (מדרחוב) עצמו, אלא רק במשרד שלהם – שצופה על מרכז השש. אמנם עם אורות חג המולד מסביב זה די נבלע – אבל באמת שמשמח לדעת שזה קיים, גם אם ממש בקטנה.

באותו ערב, באלבניה, הדליקו נר שמיני בכיכר סקנדרבג שבטירנה, במעמד ראש ממשלת אלבניה אדי ראמה – לא הייתי שם באותו הזמן, אבל כן איתרתי יומיים לאחר מכן חנוכיה בכיכר אמא תרזה, בקצה הדרומי של השדרה הראשית. לא דלקה מן הסתם, אבל היה נחמד לראות את זה.

לסיכום – שנה חדשה 2025 בבלקן

שווקי חג המולד והשנה החדשה באלבניה, קוסובו וצפון מקדוניה באים בצורות ובגדלים שונים – אבל בסך הכל הם לגמרי מספקים חווייה צבעונית וחגיגית. אם אתם לא מפחדים מהקור – את היריד בפרישטינה ממש אהבתי, בעיקר כי הוא מתפרס על שטח מאוד גדול ולא צפוף. ואם אתם מחפשים מקום פחות קר ו\או מקום עם הרבה דברים עבור ילדים – טירנה ללא שום ספק מנצחת – בטמפרטורות הנעימות יותר, הגודל, ובמגוון המתקנים. סקופיה כמו שכתבתי היא היעד למי שמחפש דווקא משהו יותר רגוע (+קניות…), וקורצ'ה היא למי שמחפש את החוויה היותר אותנטית ואת הסיכוי הגבוה יותר לשלג. כמובן שאם יש לכם מספיק זמן, אפשר לשלב כמה יעדים, כמו שעשיתי אני.

מחפשים סיוע בבניית הטיול שלכם באלבניה, בקוסובו או בצפון מקדוניה? לא משנה אם אתם חושבים לטייל בקיץ, בחורף או בעונות המעבר – אני פה כדי לסייע עם תכנון מסלול הטיול!

הפוסט חג המולד והשנה החדשה 2025 – באלבניה, בקוסובו ובצפון מקדוניה הופיע לראשונה ב-My Balkan Trip.

חוויות מטיול באלבניה בוואן – למי שעדיין תוהה לגבי כמה בטוח שם

סהר בן יהודה — Wed, 27 Nov 2024 05:55:05 +0000

משהו קצת שונה הפעם – במהלך שיטוט בפייסבוק, דווקא לא בקבוצה שמתעסקת באלבניה, נתקלתי בפוסט של מטיילת ישראלית שמטיילת לבד באירופה עם קמפר-ואן. הפוסט עוסק בעיקר בחוויה שלה כשהיא נקלעה לצרות במהלך טיול באלבניה – ומה שהיא חוותה מדגיש שוב עד כמה אלבניה היא מדינה בטוחה, חמה ומקבלת, עבור זרים, וכן – בהחלט גם עבור ישראלים.

האמת? לא הופתעתי. הרי גם לי הייתה חוויה דומה – כשהרכב שלי נתקע בבוץ במהלך טיול בקוסובו, אנשים מקומיים מיד נחלצו לעזרתי. זהו בדיוק הסיפור על בסה – מושג אלבני שמדבר על נאמנות, אמינות ועזרה הדדית.

באישורה של המטיילת, אני משתפת את הסיפור שלה כאן בבלוג, כמובן לבקשתה ללא פרטים מזהים. הסיפור שלה משקף בצורה נהדרת את האופי המיוחד של האלבנים ואת החוויות המרגשות שניתן לחוות בטיול לאלבניה.

הפוסט ארוך מאוד – ולכן הדגשתי את החלק העיקרי שגרם לי לבקש ממנה לפרסם את הסיפור פה.

התמונה המצורפת שייכת גם היא לכותבת האנונימית.

חוויותיה של מטיילת ישראלית בוואן באלבניה

אז אני באלבניה. משתפת ביום קלאסי בחיי,

שכולל בתוכו מנעד רחב של רגשות וחוויות.

מה שנקרא -'הרפתקאותיי בניכר'.

ואם הייתה סדרה בנטפליקס על המסע שלי, זה לחלוטין היה פרק.

התחלתי את היום כשאני נוסעת מאיזור Theth המרהיב, לשוק איכרים/פשפשים שמצאתי דרך ד"ר גוגל, לא הייתה לי כתובת, אבל הייתה לי תחושה חזקה שאמצא.

אכן מצאתי, לא היה לי ספק כשראיתי כמויות של אנשים ומכוניות. הבנתי שאני במקום הנכון. שמתי את האוטו-בית שלי בצד ויצאתי לי לסיבוב.

איזה שוק מגניב, כ"כ נהניתי.

הכי אותנטי שיש, בלי שום ניסיון לייפות, לעצב, למסחר, לעדן… זה פשוט מה שזה, ואין שם בכלל תיירים להרשים… להרגשתי הייתי הזרה היחידה.

ואיכשהו בתוך כל הרפש הזה, גיליתי מלא חן, אמיתי כזה ולא מלוקק, וצעדתי שם בביטחון וחיוך ענק על הפנים. מתה על דברים כאלה. להסתכל לאנשים בעיניים, לספוג אווירה ותרבות ומהות דרך הרחוב.

והשוק ענק ונמשך ונמשך ומרגיש כאילו בכל מקום שאפשר לתקוע בסטה, תוקעים, גם אם זה ממש בצידי הכביש הראשי.

ויש שם תרנגולות מכל הסוגים, והודו, וחזירים ואפילו עיזים. פעם ראשונה ראיתי מישהו מכניס חזיר חי לשקית, מאודדד מוזר בעיניים שלי… וכמובן ירקות, ודגים ובשר פשוט מונחים ככה על שולחן, ופירות, וערמונים, וזיתים ויבשים ושיקויים שאין לי מושג מהם וקצת פלסטיק סיני ומלא שוק רצפה בגדים וכלי עבודה. והרוב הגמור נראה מקומי, עונתי וטרי.

ואני יוצאת משם עם סלים מלאים בכל טוב שכבר בא לי לבשל ובהודייה ענקית על החוויה הזו.

ועוד דבר שמתנגן לי בראש זו כמיהה לזכות לראות בית אלבני מבפנים ולהבין עוד משהו על המנטליות האלבנית.

והשעה כבר שעה של חיפוש מקום לינה ללילה, ובחרתי לחנות ליד נחל קרוב יחסית בהמלצת איזה בחור באפ' Park4Night. ועל פניו, נראה טוב, אני עוזבת את כביש האספלט ומתקרבת לאט לנחל ונראה שיש מלא מקומות לעצור ואין זבל ויש נחל והכל טוב ויפה.

אני עוצרת רגע את הוואן ויוצאת רגלית כדי לבחור מקום אידיאלי, שגם יחסית מוסתר, וגם עם נוף לנחל, וגם ישר באופן יחסי. מוצאת מקום שנראה שהיו בו מכוניות לפני, קצת מוסתר… מבסוטה ומתרגשת לפרוק את כל מה שקניתי בשוק, אני מתחילה בהתמקמות.

ובעודי נוסעת לאחור, אני מתחילה להתחפר עם הגלגלים, ובאובר ביטחון עצמי שמעוגן בנסיון של חודשים כבר בדרכים לא דרכים… אני לא מתרגשת ובטוחה שאני תכף יוצאת מזה. חצי שעה אחכ, אני מבינה שזה לא הולך לקרות ומתייעצת עם 2 חברים טלפוניים שנותנים לי כמה טיפים ואני בטוחה שכמה דק ואני בחוץ.

עוד שעה וחצי, ואני מנסה ככה וככה, ואין שם קרשים,

אז מלקטת לי אבנים ישרות, ונזכרת שיש לי כפפות גינה שקניתי, אז אני יכולה להפסיק עם ידיים חשופות, ונזכרת שיש לי את חפירה פצפון בוואן, ונזכרת שהתקמצתי על אחד גדול יותר ומתקפל בפעם האחרונה שהייתי בחנות של כלי עבודה ומתבאסת על עצמי. ונזכרת בסיפור הזה בבאדולינה, שיש להם שם פנצ'ר ואין להם כלים ואיך לאט לאט הם יוצאים מזה… ומלאת אמונה בעצמי שגם אם לא היום, אז מחר אמשיך ואצא מכאן.

וכל השעתיים האלה הייתי עם מורל גבוה ואמונה שאני עושה את זה, ואז פתאום נחתה עלי ההבנה שזה לא הולך לקרות, וכבר לא כיף לי ולא מצחיק, ואני מלאה באדמה ועוד שעה חושך, ונראה שיש התקדמות,

אבל גם שהרכב מתחפר עוד ואני מפחדת להרוס… ויאללה, אני הולכת לנסות לחפש עזרה. ולא הלכתי עד עכשיו, לא בהכרח רק בגלל אגו, אלא מפחד לבקש עזרה באמצע שומקום ובארץ זרה… ובכל זאת, הבנתי שהגיע הרגע.

אני נועלת את הרכב ושמה רגליי לצאת מהאיזור הזה… מגיעה לכביש אספלט, עובר רכב ואני לא מנסה אפילו לעצור אותו, מרגיש לי יותר בטוח לפנות למישהו שגר באיזור ואני רואה את פניו, מאשר למישהו בתוך רכב.

אני רואה בתים באופק ומכוונת לשם. מתחילה להרהר בחשדנות של האנשים שפתאום אפול עליהם בביתם, ומול זה בחשדנות שלי, שלא בא לי לגמור באיזה מרתף אלבני, ושימצאו אותי עוד 10 שנים בנס, אם לארבעה….

הולכת והולכת, מתחילה לראות בתים ונזכרת שבאלבניה יש קטע כזה שכל בית מוקף גדר ושער גדול, אז זה מרגיש מאוד לא נגיש לדפוק למישהו בדלת….

ואז אני רואה גבר הולך בכביש עם סוס וחמור וחושבת לי בפנים 'הללויה', הוא בטוח יעזור לי. ניגשת אליו, כותבת בגוגל טרנסלייט, 'נתקעתי עם הרכב ליד הנחל, תוכל לעזור לי?' ומראה לו את הטלפון שלי, הוא מסתכל ולא מבין מה אני רוצה, לוקח את הטלפון ביד, שם ליד האוזן וצועק 'הלו הלו', הוא מתקרב אלי ואני מריחה משב חריף של אלכוהול ומבינה שזה לא האיש לפנות אליו לעזרה. אומרת תודה רבה שלום וממשיכה.

ואז עובר רכב אחד ואני מנסה לעצור אותו, והוא לא עוצר והרכב השני שמגיע, כן עוצר!!

מרצדס שחורה כמובן (כמו כל רכב שני באלבניה). מקדימה נוהג גבר בשנות ה50 לחייו ולידו נער, נראה כמו הבן שלו, הם לא מדברים אנגלית, אני מראה להם את הטלפון עם התרגום לעזרה שכתבתי, והוא אומר, 'בטח, תכנסי לרכב, תראי לנו איפה זה', ואני בשניות של חשדנות ('מה אני אכנס איתם לרכב??') , ומצד שני, ברור לי שאני צריכה להכנס לרכב ולסמוך עליו אם אני רוצה שהוא יגיע לשם לעזור לי.

ואני נכנסת לרכב, ונוסעים כמה דק ופונים לכביש עפר, ונוסעים ונוסעים עד שרואים את הואן. והוא ישר שואל אותי 'איפה חברים שלך?' ואני עונה 'סולה'….

וככה בבליל של טיפל'ה ספרדית, איטלקית, אנגלית

וגאד בלאס גוגל טרנסלייט, אנחנו מבינים זה את זו והוא מדליק סיגריה דקה כזו, אומר לי 'נו פרובלם, נו פרובלם', נכנס לרכב שלי עם סיגריה ומלא ביטחון עצמי, ואני נושמת לגבריות המופגנת ומשחררת לו, לא לפני שאני לפחות פותחת לו את החלונות הקדמיים של האוטו… חראם על ריח של סיגריות בתוך הרכב.

וככה הוא מנסה, ומתקדם יותר ממני, לגמרי, אבל לא באמת מצליח. והוא והבן שלו באינטראקציה קלאסית של אבא ונער מתבגר, בלי להבין מילה ממה שהם אומרים, אני לגמרי מבינה את הניואנסים, המתבגר מרים עליו את הקול בעצבים של 'נו אבא!!' והוא עצמו לגמרי באדרנלין של להוציא אותי מהבוץ הזה ולוקח מנהיגות על האירוע.

והוא מבין שזה לא מצליח לו, אז הוא אומר לי שהוא גר קרוב ושולח את הבן שלו להביא את חפירה בגודל הגיוני… ובזמן שאנחנו מחכים הוא מדליק עוד סיגריה ומנסה לשאול אותי עוד שאלות ואני אותו… והבן מגיע ומתחילים להזיז אדמה ממקום למקום, ואבנים וענפים ואחורה קדימה, אחורה קדימה… ויש התקדמות, אבל לא באמת מצליחים לצאת מהברוך הזה. והשמש יורדת ואני תוהה לאן זה הולך ולמה הוא לא מסובב את ההגה, אבל משחררת לו ונושמת, ופתאום מגיעים עוד 2 נערים, חברים של הבן שלו, ולפני שאני מספיקה להגיד אברא כדברא, הם דוחפים את הוואן שלושתם בזמן שהגבר נוסע לאחור, ואז הוא מצליח לצאת מהמקום הזה. חונה את הרכב בצד, יוצא מהרכב ואומר לי, 'היידה, את באה לחנות אצלינו?'. (האלבנים אומרים היידה, כמו בארץ)

ואני אומרת… 'יאללה'. הוא בא לנסוע איתי, ואני אומרת, ' אסע אחריכם'… ואני נוסעת אחריהם, וזה לא כזה קרוב כמו שדמיינתי, והכביש צר ומתפתל לגובה, ועוד פיתול ועוד פנייה, ואני אומרת לעצמי, 'הלוואי שיהיה לזה סוף טוב, הלוואי שיהיה לזה סוף טוב, הלוואי שיהיה לזה סוף טוב', ככה בריפיט…

וחושבת בתוכי על מה הגבולות שלי, ושלא משנה מה, אני לא ישנה בתוך הבית, ושוב חושבת על המרתף האלבני והאם לארבעה ועל מה יגידו בחדשות 'נעלמו עקבותיה של צעירה(עדין צעירה דמיט!) ישראלית באלבניה….' , ומשנה את המחשבה לחיובית ומתחילה לחשוב, מה אני יכולה להביא להם כאות תודה, ועל זה שבדיוק הבוקר רציתי לראות בית אלבני מבפנים ואיזו חוויה על טורבו אני חווה פה.

ואנחנו מגיעים לשטח קטן בקצה ההר, נוף מדהים, עם בית קטן וצנוע, וישר אני רואה אישה ואני נושמת לרווחה, והיא מקבלת אותי בפנים מחייכות, ואחרי התאוששות קצרה, הם מזמינים אותי לתוך הבית שלהם, ואני יושבת שם על הספה בחדר קטן, שיש בו קמין שהוא גם תנור אפייה, וארון עם טלויזיה, ועוד 2 ספות אחת מול השנייה, ועוד ארון קטן וחלון גדול עם זכוכית אחת שבורה, ואין שום דבר על הקירות או שום מחשבה על 'עיצוב', והדלות והפשטות ניכרת ואני מתבוננת לי בסקרנות בכל הפרטים הקטנים.

ולוקח איזה רגע עד שכולם מרגישים בנח, אז אני הולכת להביא חלבה(הבאתי מהארץ חלבות קטנות לתת מתנות) והם עפים על זה וגומרים בביס אחד.

ואני לוקחת דף ועט וכותבת את השמות של כולם בעברית, ומסבירה שעברית כותבים מימין לשמאל והם מתפעלים ושמחים והקרח נשבר.

ומתחילים לדבר דרך גוגל טרנסלייט ויש עוד ילד שם בן 13 שיודע אנגלית ממש בסיסית. ואנחנו שואלים שואלות ומתחילים להכיר יותר לעומק ונפתחים.

והאווירה מתחממת וצחוקים וחיוכים ואני שואלת אם הם פעם פגשו מישהו מישראל והם אומרים לא, ומוסיפים שהמשפחה שלהם החביאה יהודים בשואה. ואני שואלת איך הם הכירו. והם שואלים במה אני עובדת ואם אני נשואה ואיפה הייתי עם הוואן ולאן אני הולכת.

וניכר שיש פערי תרבות ומנטליות, אבל הכל באווירה טובה. ואני מגלה שהיא לא עובדת ואין לה רשיון והוא עובד בתחנת דלק ועושה משמרות של 24/48.

ואז הם מכניסים שולחן אוכל עם מפה והגברת מתחילה להגיש אוכל. אין צלחות, יש נייר סופג לכל אחד, יש מזלגות, אבל זה נראה לי רק ליופי.

יש שם מלא דברים שאני לא אוכלת ואין אפילו ירק אחד, אבל אני טורפת הכל בהנאה רבה.

יש שם ביצה קשה, לחם לבן ביתי פשוט, נקניקיות,

גבינת פטה ביתית, בשר חזיר על העצם, כוס קוקה קולה קרה (לא שותה מוגז מילדות) וכוסית ראקי ביתית.

והטלויזיה דולקת והם מנסים למצוא ערוץ בעברית ולא מצליחים, אז הם שמים ערוץ עם מוזיקת פופ אלבנית, וזה תמיד מדהים אותי שהז'אנר הזה אותו דבר בכל מדינה, רק השפה משתנה…. והם מבקשים ממני לשים מוזיקה בעברית, אז אני שמה להם את המקבילה לטראש ישראלי באותו סגנון.

ואז הם מבקשים לראות את הבית שלי, ואני עושה להם סיור בוואן, וכולם באים ומסתכלים ומתרשמים ושואלים שאלות.

ואנחנו חוזרים לחדר המחומם בפנים ומקשקשים עוד קצת, ואוכלים מהערמונים שהבאתי להם, שקניתי בשוק בבוקר…. והם מזמינים אותי לישון בפנים ואני מסרבת בנימוס.

ואני חוזרת לבית שלי עם חיוך ענק ומסופק. ויודעת שבשביל כולנו, זה יהיה סיפור השבוע.

איזה יום יאללה!

ואני בהודיה ענקית ליום הזה, לקור הרוח היחסי שלי, לענווה שהיתה לי לצד היהירות לרגע, להקשבה לעצמי, לתושייה, לבקשת העזרה כשהגיע הרגע,

לגבולות שידעתי לשים ולזה שאני בכלל פה ומאפשרת לעצמי לחוות את כל זה.

והערכה ענקית למשפחה הזו שפתחה את הלב והבית ואירחה אותי מכל הלב, כאילו אני בת בית. וזה בכלל לא משנה מה שיש להם או אין להם בעולם הפיזי, זה משנה מה יש להם בפנים. וכולנו אנשים דמיט.

ויש אנשים טובים בעולם, זה לגמרי אמיתי.

אז תודה לארבן, ולבונה, אאוקליד, וריקו

הפוסט חוויות מטיול באלבניה בוואן – למי שעדיין תוהה לגבי כמה בטוח שם הופיע לראשונה ב-My Balkan Trip.

סיכום עונת התיירות 2024 – אלבניה, קוסובו וצפון מקדוניה

סהר בן יהודה — Mon, 11 Nov 2024 11:17:11 +0000

סיכום עונת התיירות 2024 באלבניה, קוסובו, ומקדוניה הצפונית

נובמבר הגיע ובכך בעצם הגיעה לסופה התקופה הנתפסת כ"עונה" של התיירות באלבניה, קוסובו, וצפון מקדוניה. אמנם ניתן לטייל בלא מעט חלקים של המדינות האלה גם בין נובמבר לאפריל, אך אני מתייחסת פה להגדרה היבשה יותר. כמי שחווה את התיירות באיזור גם ברגליים וגם דרך הלקוחות שלי, גם לקוחות של שירותי היעוץ וגם כמובן המטיילים בסיורים ובטיולים המאורגנים, אני יכולה לומר שזו הייתה עונה מעניינת במיוחד.

ראשית, העונה הרשמית מתחילה ממאי ונמשכת עד אוקטובר, אך בזכות פסח שנחגג השנה באפריל, ועם טיסות ישירות לטירנה שפעלו לשבוע בלבד בזמן הזה, רבים מהישראלים הקדימו את הביקור והגיעו גם לפני העונה. למעט כמה ימי גשם, מזג האוויר היה נוח יחסית רוב הזמן ואפילו חם.

היו כמה דברים בולטים העונה, ועליהם אדבר בפוסט, מוזמנים לקפוץ למה שמעניין אתכם:

השפעות המלחמה על התיירות מישראל באיזור (טיסות, יחס לישראלים)
שינויים מרכזיים שהשפיעו על התיירות באלבניה, קוסובו, וצפון מקדוניה ב-2024
מזג האוויר והשפעות האקלים באיזור ב-2024
איך זה לטייל מחוץ לעונה?
מה צפוי למטיילים באלבניה, קוסובו ומקדוניה הצפונית בשנה הבאה 2025?

השפעות המלחמה על התיירות מישראל באיזור

המלחמה שנמשכת כבר יותר משנה השפיעה כמובן על כל עולם התיירות בישראל ומישראל, והשפעות אלו כמובן לא דילגו על המדינות הללו. באופן כללי, אפשר לומר שהיו שני גורמים עיקריים שהיוו שיקול: טיסות והיחס לישראל במדינות האלה.

טיסות לאלבניה, קוסובו ומקדוניה הצפונית ב-2024 בתקופת המלחמה

אלבניה היא המדינה היחידה מהשלושה שניתן היה להגיע אליה בטיסה ישירה לפני המלחמה, ולכן אדבר בעיקר עליה בהקשר הזה. ההגעה למקדוניה היא לרוב דרך סופיה שבבולגריה או דרך אתונה, ואלו אפשרויות שנותרו פתוחות במשך רוב העונה. ההגעה לקוסובו היא לרוב ממקדוניה הצפונית או מאלבניה, ומכיוון שמעולם לא הופעלו טיסות ישירות מישראל לקוסובו, במובן הזה לא חל שינוי.

לגבי אלבניה, כמו שציינתי, קו הטיסות הישיר לטירנה עבד שבוע אחד בלבד, ולאחר מכן בוטל לחלוטין על ידי ישראייר, שנראה שלא תשוב לטוס בקו הזה. זה היה אחד הדברים שהשפיעו מאוד על התיירות מישראל, במיוחד לאור השפעת המלחמה על הטיסות של החברות הזרות. אף על פי כן, בהחלט ניתן היה לראות שישראלים רבים לא ויתרו והגיעו, בעיקר לאלבניה, בדרכים עקיפות – בין אם דרך אתונה ובין אם דרך קורפו או מונטנגרו, דרכי הגעה נפוצות עליהן ניתן לקרוא פה. הביקוש לאלבניה הולך וגדל בקרב תיירים מכל העולם, וזה לא מדלג גם על הישראלים.

לצערי כמובן שהיו לא מעט טיולים שכן התבטלו, בין אם מאורגנים שניסיתי להרים, ובין אם טיולים של לא מעט לקוחות שהתייאשו מביטולי הטיסות ונאלצו לבטל את הטיול שתכננו והתרגשו לקראתו. אני מקווה מאוד שיזכו לצאת לטיול הזה בעונה הקרובה ב-2025, וכמובן, שיהיה קל יותר לעשות זאת.

היחס לישראלים באלבניה, קוסובו ומקדוניה הצפונית לאור מלחמת חרבות ברזל

דבר שהיה מאוד בולט לאורך כל העונה, הוא החשש של ישראלים מלטוס למדינות עוינות, ושאלה נפוצה מאוד לגבי שלוש המדינות (ואני מניחה שלגבי כמעט כל מדינה בעולם) – "בטוח שם?". בעוד שזו שאלה שנשאלה מדיי פעם גם לפני המלחמה, השנה, יחד עם "איך מגיעים לשם", השאלה הזו כיכבה.

זה נושא שכתבתי עליו כמה פעמים במהלך השנה, אבל אציין פה גם – אמנם אי אפשר לומר שאין שום נוכחות פרו פלסטינית באיזור, אבל זה מתבטא במספר מקרים שניתן לספור על יד אחת, והמדינות האלה בטוחות לאין שיעור עבור ישראלים בהשוואה למדינות אחרות באירופה. את התמיכה האלבנית בישראל היה אפשר לראות בכמה מקרים, אבל הבולט בהם היה אירוע שבוע ישראל בטירנה ביוני האחרון, עליו כתבתי פה.

שינויים מרכזיים שהשפיעו על התיירות באלבניה, קוסובו ומקדוניה ב-2024

לא מעט דברים השפיעו על הטיול במדינות האלה בשנה האחרונה ובעונה האחרונה, והפעם כמובן אני מדברת באופן כללי ובלי קשר לחוויה שלנו כישראלים. אלו מדינות שמתפתחות מהר, והתיירות בהן, בעיקר באלבניה, מתפתחת – וזה מוביל לשינויים לא מעטים.

תשתיות ודרכים

דבר שהיה בולט מתמיד השנה באיזור, היה הפיתוח המהיר של תשתיות הדרכים באיזור, בעיקר באלבניה, אך לא רק. כבישים חדשים רבים נסללו ונפתחו, כולל שני כבישי אגרה באלבניה – אחד המחבר את שדה התעופה לכיוון איזור Milot שמצפון, והופך את התנועה לזורמת הרבה יותר (זה אחד האיזורים הפקוקים ביותר במדינה), וכן מנהרת אגרה על כביש החוף שמקצרת מעט את הדרך. מעבר לאלו, נתקלתי בלא מעט כבישים חדשים נוספים, גם באיזורים מבודדים מאוד כמו מדרום לקורצ'ה ובאיזורים כפריים מדרום לאלבסן. בעוד שזה יתרון לא קטן, זה יוצר בעיה בניווט, כך שכדאי לשים לב ולשקול שימוש באפליקציה אחרת מגוגל מפס. (על כך תוכלו לקרוא עוד בפוסט הזה)

טירנה

הגידול העצום בתיירות באלבניה משנה ללא היכר גם את בירת המדינה, טירנה. לצערי עם העליה בתיירות לעיר ובהכנסות בעיר, התחילו לצוץ בעיר גם קבצנים, לא רק בדמות ילדים צוענים אלא גם הומלסים, בעיקר באיזור הבילויים והמסעדות בלוקו, דבר שלא נראה שם בעבר. עם זאת, עדיין חשוב להדגיש כי העיר בטוחה ולא נרשמו בה מקרי כייסות.

דבר נוסף שמשנה את העיר, ובאופן מדאיג לפחות עבורי, הוא פתיחתו של המסגד הגדול בטירנה. המסגד, שהיה בבנייה במשך שנים ארוכות ובנייתו מומנה על ידי ממשלת טורקיה, נפתח ממש לאחרונה, באוקטובר 2024, בנוכחותו של ארדואן. טורקיה ללא ספק מנסה להחזיר את האלבנים, החילונים ברובם, ל"מקורות" המוסלמים שלהם, ולא בטוח שזה יתקבל בברכה. המסגד הנ"ל (Namazgah) רועש מאוד (!), מה שממש לא אופייני למסגדים באלבניה או במדינות השכנות. בינתיים, קחו את פיסת המידע הזאת כהמלצה להימנע מלינה בקרבתו…

מחירים באלבניה, קוסובו ומקדוניה הצפונית

כמו בכל העולם, חלה עליית מחירים גם במדינות אלו, וזו מורגשת בעיקר במחירי הלינה, במיוחד לאור העליה בתיירות. עם זאת, עדיין תלוי על איזה איזור בדיוק מדברים, ועל התקופה בעונה, כאשר כמובן שביולי ואוגוסט המחירים גבוהים יותר, ובשולי העונה, במאי ובאוקטובר, המחירים סבירים יותר. לא חשתי בעליית מחירים משמעותית במיוחד בקוסובו או במקדוניה הצפונית, אך באלבניה זה מורגש קצת יותר.

באלבניה הבעיה העיקרית היא בדרום המדינה, בעיקר באיזור סרנדה וקסמיל, שם, בגלל ההתבססות בעיקר על עונת הרחצה, העונה קצרה יותר וספקי התיירות באיזור מנסים "למקסם" רווחים. באוגוסט ראש ממשלת אלבניה, אדי ראמה, ניסה להעמיד את בעלי העסקים במקום על זה, שכן הושקעו כספים רבים כדי להנגיש את האיזור (המנהרה הנ"ל שנפתחה ביולי 2024 והכביש המהיר לסרנדה שנפתח לפני כשנתיים וחצי), אך הוא נהיה לא נגיש כלכלית עבור תיירים מאלבניה ושכנותיה. האם זה עזר? אולי נדע יותר טוב בשנה הבאה.

מהצד השני, מחירי הדלק ירדו בסך הכל, ואלו היו הוצאה משמעותית בטיול שמקיף את המדינות, בעיקר אם מבלים זמן רב יותר באלבניה, בה המס על הדלק גבוה משמעותית, והמחיר עדיין דומה לישראל (1.65-1.75 אירו בסוף אוקטובר 2024). לשם השוואה, בשכנותיה קוסובו ומונטנגרו, המחיר היה נמוך ב-30-50 סנט לליטר בממוצע לאורך העונה.

עם זאת, חשוב לומר שלמרות כל זה, טיול באלבניה, קוסובו ומקדוניה הצפונית הוא עדיין אפשרות זולה ונגישה כלכלית למטיילים עצמאיים מישראל, וכל עוד אתם לא חייבים להגיע ביולי-אוגוסט או לא מתעקשים על מקומות מסוימים – אפשר לחלוטין להנות מהמדינות האלה בתקציב מאוד נוח. כמובן, אתם מוזמן להעזר בשירותיי על מנת לתכנן את הטיול שלכם באופן כזה.

מזג האוויר והשפעות שינויי האקלים באלבניה, קוסובו וצפון מקדוניה ב-2024

משהו שמאוד משפיע על אותה מסגרת "העונה" שמוזכרת בתחילת הפוסט הוא שינויי האקלים, שמשנים מאוד את דפוסי מזג האוויר שהיו מוכרים עד לפני כמה שנים. זה מורגש בעיקר בחודשי הקיץ, בהם הטמפרטורות נהיו קיצוניות יותר ויותר, לעיתים אפילו באיזורים הגבוהים, כמו האלפים. כמו כן, השינויים מתבטאים גם בכמויות משקעים, בעיקר שלגים בחורף, נמוכות יותר, וזה בתורו נראה לעין בכמויות המים בנחלים ובמפלים ברחבי האיזור. אישית, ראיתי בעצמי מקומות מיובשים לחלוטין ביולי 2024, אך לשמחתי לאחר הגשמים של ספטמבר, שהיו רבים מהרגיל, ראיתי גם שיפור בספטמבר ובאוקטובר.

זרימה משופרת במפל בצפון אלבניה בספטמבר 2024, נראה יותר טוב בהשוואה ליולי…

כמובן שאי אפשר לדעת מה יהיה הלאה, אבל אם אתם מתכננים טיול באלבניה, בקוסובו או בצפון מקדוניה (או שלושתן יחד) – אתם צריכים לקחת מזה את הדברים הבאים:

הקיץ חם מאוד כמעט בכל נקודה באיזור – צריך לזכור שמדובר בדרום אירופה, וכמו שביוון ובבולגריה חם, גם כאן חם. אם אתם לא מחפשים בטן-גב ויש לכם אפשרות – סעו לטיול באיזור לפני יוני או אחרי אוגוסט. אם בכל זאת אתם נוסעים בקיץ, אתם מוזמנים להעזר בפוסט הזה לרעיונות למקומות לברוח מהם מחום.
רוצים הרבה מים? סיכוי לרפטינג טוב? עדיף לטייל באביב, בסביבות אפריל ומאי.

ועכשיו שהעונה נגמרה – איך זה לטייל מחוץ לעונה?

יצא לי לטייל בשלוש המדינות מספר פעמים גם מחוץ לעונה, כשאני יכולה לומר בביטחון שמרץ ואפריל יכולים להיות חודשים נהדרים – כמובן שיש מקומות חמים ויותר וקרים יותר, וכמובן שיש איזורים שהם לא נגישים עדיין בסוף החורף-תחילת האביב, כמו החופים (שם אפשר להנות מהנוף), וההרים הגבוהים, אך זה לא אומר שאין מקומות שכן ניתן לבקר בהם ולהנות מהם גם באביב, ואפילו גם במהלך החורף.

לצערי בגלל המצב הביטחוני אני לא מוציאה את טיול השנה-החדשה שרציתי מאוד להוציא, אך אני יכולה לספר שמדינות אלו הן נהדרות לקראת חגיגות השנה החדשה הלועזית ובמהלכה, דבר שכבר כתבתי עליו בעבר. מזג האוויר, כמובן, משתנה מאיזור לאיזור, אך איזור טירנה וסרנדה למשל, בהן יש חגיגות נהדרות, לא קר מדיי, ולגמרי ניתן לטייל בכיף גם בסוף דצמבר-תחילת ינואר.

על אלבניה באופן ספציפי כתבתי כבר בנוגע לטיול לאורך כל השנה – יש לא מעט מקומות שניתן להנות מהם בכל עונה – אז אם מתאים לכם לטייל רק בינואר למשל, אל תוותרו – יש לא מעט מקומות מתאימים לטיול גם בחורף.

מה מצפה לנו בשנה הבאה?

כמובן שמבחינתנו כישראלים, הרבה תלוי גם במצב הביטחוני, אבל אם נשים לרגע בצד את עניין הטיסות, אפשר להניח שהמגמה תמשיך – הפיתוח בתשתיות, הגידול בתיירות, ולצערנו, גם העליה במחירים ומזג האוויר הקיצוני. השניים האחרונים נכונים כמובן לכל מדינות העולם, ובנתיים הם לא סיבה לוותר על שום דבר.

באלבניה צפוי גם להפתח שדה תעופה חדש, בעיר ולורה – "השער של הריביירה האלבנית", שפתיחתו אמורה להיות באביב 2025, אך כרגע אין חברות תעופה שהכריזו שיטוסו אליו, וכמובן שאין ביטחון שהוא אכן יפתח בזמן.

באופן אישי, אני מקווה שנראה קו טיסות ישירות יציב ואמין יותר, בסבירות גבוהה יותר לטירנה, אבל אולי גם מישהו ירים את הכפפה ויחזיר את הקו הישיר שהיה עד הקורונה לנמל התעופה באוכריד שבצפון מקדוניה.

ככל שיהיו טיסות ישירות לטירנה, אשמח להציע סיורי יום רבים לאורך העונה, עליהם תוכלו להתעדכן באתר. תוכלו כמובן גם להזמין טיול פרטי במידה ואתם קבוצה מובנית.

אם אתם מאלה שמעדיפים לתכנן מראש, כמובן שאתם מוזמנים לפנות אליי גם מחוץ לעונה לסיוע בתכנון הטיול הבא שלכם באלבניה, בקוסובו או בצפון במקדוניה, או להעזר בשירותי יעוץ אחרים, כמו תיאום השירותים, המסלולים המוכנים, או מפת אלבניה האינטרקאטיבית.

שיהיו לכולנו חורף קל ושנה טובה יותר.

הפוסט סיכום עונת התיירות 2024 – אלבניה, קוסובו וצפון מקדוניה הופיע לראשונה ב-My Balkan Trip.

טיול באלבניה ובקוסובו – אוקטובר 2024 – חלק 2

סהר בן יהודה — Sat, 02 Nov 2024 03:44:49 +0000

טיול באלבניה ובקוסובו – אוקטובר 2024 – חלק 2

הפוסט מחולק לשני חלקים בגלל אורכו, ניתן לקרוא את חלק 1, המתמקד באיזור סביב טירנה ובמערב קוסובו – כאן.

סוף הטיול הנוכחי בקוסובו – לקח יותר זמן מהמתוכנן…

אחרי שסיימנו את הביקור בפריזרן, לקחתי את דודי לתחנת האוטובוס בעיר כדי שיקח את האוטובוס לטירנה וימשיך בטיול באלבניה, מה שאכן קרה – והוא עדכן מאוחר יותר שהוא נהנה מאוד גם מאלבניה, עם סיורי יום מקומיים שהוא לקח מטירנה.

אני אנצל רגע את ההזדמנות כדי לציין פיסת מידע שימושי שהייתה זו שגרמה לדודי להעדיף לחזור לאלבניה ולא להשאר עוד קצת בקוסובו (בפייה יש Via Ferrata שהוא כנראה היה מאוד נהנה לעשות, נגיד). סלולר בקוסובו הוא פחות פשוט מאשר באלבניה, ורוב חברות הסלולר הישראליות לא מציעות חבילות שתקפות גם שם, ולכן, הוא מצא את עצמו לא מחובר כאשר היינו בדרכים שם, והרגיש קצת פחות בנוח עם זה. כדאי כמובן להתארגן בהתאם אם אתם מתכננים לטייל בקוסובו, כחלק מהטיול שלכם באלבניה, או בכלל.

ממשיכים הלאה. מפריזרן המשכתי אל חברי הטוב במיטרוביצה, בנסיעה דרך איזור דרניצה, שגם הוא היה צבוע בשלכת יפה. (אין תמונות, נהגתי…)

קבעתי עם חברי שניסע יום אחרי לאלבניה, כשהיעד הוא איזור פוגרדץ–קורצ'ה, או, איזור האגמים אוכריד ופרספה. מכיוון שזו נסיעה מאוד ארוכה דרך אלבניה (שש שעות), ומכיוון שהיה עליי להחזיר את הרכב השכור שלקחתי ולכן (בין השאר) נסיעה קצרה יותר דרך מקדוניה הצפונית לא הייתה רלוונטית, חשבנו לעצור ללילה בטירנה, שבה תמיד כיף לבלות.

אבל, באותו יום היה מרתון טירנה, ולחברי הנ"ל יש ניסיון בלהיות בטירנה בזמן הזה, שבו הרחובות, באופן לא מפתיע, חסומים… לכן, אמרנו – או שנגיע לדורס, שלא רחוקה מטירנה, או שנגיע לטירנה ממש מאוחר באותו יום. הלכנו על האפשרות של דורס, אבל ספוילר – עם איך שדברים התגלגלו יכולנו לגמרי להגיע לטירנה מאוחר…

ביום ראשון, שהוא סופ"ש ולכן הוא יום כזה ללא פקקים, יצאנו לדרך בשני רכבים – הוא בשלו, ואני ברכב השכור שלי. נסיעה כזו, ממיטרוביצה לדורס, צריכה לקחת שלוש שעות וארבעים וחמש דקות. תוסיפו עצירה אחת ארוכה בדרך, ארבע ורבע שעות.

זה לקח כמעט שמונה שעות…

למה? גוגל מפס איבד את זה. דרניצה שהוזכרה מקודם? נסענו משם גם הפעם. אבל הפעם, הניווט אמר שצריך להכנס ממש לכפרים. טלפון לחבר שברכב מאחורי – הוא אומר שזה נראה לו בסדר – ממשיכים. יופי, דרך יפה, המון בעלי חיים מסביב, ואז – מבוי סתום וחקלאי מסכן שמספר שהוא התחנן לרשות המקומית שתתקין במקום שלט מבוי סתום כי כל הזמן מגיעים אליו אנשים שצריכים להסתובב אצלו בחצר (והחמוד פותח את השער במיוחד עבורם, ועשה זו גם עבורנו…). ואז -מקשיבים שוב לניווט – דרך לא סלולה, לא תודה. אחרי כמה ניסיונות – מצאנו את הדרך לכיוון הכביש המהיר והטוב, אבל זה כבר שרף לנו שעה פלוס, והזמין הפסקה לא מתוכננת, אבל נחוצה מאוד.

מעכשיו, משתמשים ב-maps.me שנוטה להיות יותר אמין באיזור הזה. ממשיכים משם ישר לאלבניה – עצירה קצרה ב-NBT לקפה, קצת קשיים בלהשיג את מי שאני אמורה להחזיר לו את הרכב – וקבלת נקודת החזרה שהיא לא נמל התעופה. כמובן שגם אליה גוגל מפס לא ידע לקחת אותי (החבר השתמש ב-maps.me ואצלו היה בסדר, אבל אליי האפליקציה סירבה לדבר אז חזרתי לגוגל מפס). עוד עיכוב, אבל לפחות, מכאן זה אמור להיות פשוט יותר. תחנה הבאה- דורס – הפעם ברכב אחד.

עכשיו, maps.me הרבה יותר אמין בכל הנוגע לניווט באיזור, אבל הוא לא מכיר כל כך בתי עסק, ככה שאי אפשר לכוון אותו לבית מלון או מסעדה ברוב המקרים. חזרה ל-Google Maps ומחשבה ש"נו טוב, זה דורס, כמה מסובך זה יכול להיות…". ההגעה לדורס – אחלה, ההגעה לחניה של בית המלון, פחות. מצאנו את עצמנו במגרש חשוך מאחורי בניינים… שיחה למלון, וקיבלנו הכוונה.

שעת יציאה ממיטרוביצה: 13:00

שעת הגעה למלון בדורס: 20:40.

לא היו פקקים, בגבול אפילו לא עצרנו (הגשתי דרכון ואמרו לי להתראות), העצירות הסתכמו בשעה מקסימום, כל העיכוב היה אודות לניווט…

הלקח עבורכם כמטיילים עתידיים באיזור?

maps.me להכוונות כלליות, ולהגדיר לו ללא כבישי עפר.
להפעיל שיקול דעת ותמיד לקחת דרכים שנראים לכם פחות, האינטואיציה עובדת גם במקומות שמעולם לא הייתם בהם בעבר…
תמיד לברר מול מקום הלינה שלכם מראש לאן בדיוק צריך להגיע, ואם יש להם תיאור מיוחד, תמונות, כל דבר שיעזור לכם להגיע – קחו את זה ברצינות ואל תחשבו שתמיד גוגל מפס יעשה את העבודה כמו שצריך. (במקרה הזה הגענו למקום שיכולנו להסתובב ולצאת ממנו, אבל הדוגמה הקלאסית שאני תמיד נותנת לכשלים של גוגל מפס באיזור היא הפעם שהוא התעקש שאסע דרך גרם מדרגות, כשמאחוריי סמטה צרה ותלולה שאי אפשר להסתובב בה, רק לעשות רוורס עם רגל על הגז…)

קפיצה קטנטנה לדורס

אז אחרי הדרך ההרבה יותר מדיי ארוכה, הגענו ליעדנו בדורס.

הצהרה קטנה – אני ממש לא מתה על דורס, אבל מחוץ לעונה הרבה יותר נחמד שם (בקיץ מפוצץ), ובסך הכל באנו להעביר לילה בדרך ולא כדי לבלות בחופים או לבקר באתרים הארכיאולוגיים בעיר, שיכלו להיות להיט אבל רובם עוד זקוקים לשימור רציני.

ובכל זאת, יש בה מסעדות טובות, ומה רע בקצת נוף של ים גם כשלא מאוד-מאוד חם?

סיבוב קטן בחופים הצפוניים של דורס, שחלק לא קטן מהם כבר לא פעיל בתקופה זו, קפה מול הים, והלאה לפוגרדץ.

פוגרדץ והאיזור

כמו שכבר כתבתי, לא מדובר בטיול ראשון שלי באיזור, וכמובן שזה איזור שכבר הייתי בו לא מעט, וגם הדרכתי בו. הפעם, רציתי יותר לנוח וקצת לגלות מקומות חדשים.

בזמן שנשאר עד שאצטרך לחזור הביתה, התמקמנו בפוגרדץ, נהנו מהעיר ומהאוכל הטוב שבה, ויצאנו לטיולים שונים באיזור.

פוגרדץ מהממת, ולמי שרק מחפש נוף יפה ונגיש ומנוחה – היא אופציה נהדרת לנופש באלבניה ואלטרנטיבה לחופי הים. עם האגם מולה, מסעדות מעולות, חופים, סירות משוטים ואפילו אופציות לילדים.

מזח על אגם אוכריד, פוגרדץ

הטיילת בפוגרדץ

סירות על חוף אגם אוכריד, פוגרדץ

קצת טיולים מחוץ לפוגרדץ

ביומיים מתוך הזמן שלנו בפוגרדץ יצאנו לטייל מחוץ לה – יום אחד לכפרים מסביב לקורצ'ה (הגדרה מאוד נרחבת כמובן) ויום אחד לאגם פרספה, שרציתי לחקור קצת יותר לעומק.

בתקופה כזו, חלק גדול מהחוויה היה הנסיעה. בדרך לביקור בכפרים שונים מסביב לקורצ'ה גילינו בין השאר – כביש חדש ונהדר (!) לכיוון ארסקה, כביש שבור מדיי (כנראה בשלבי תיקון) בדרך לווסקופיה, וכן המון המון שלכת – ולראשונה – גם תמרור "זהירות דובים" (אפילו בהרי השאר לא ראיתי כזה…). אלבניה מתפתחת מהר מאוד, וזה משהו שמאוד מורגש באיזור הזה של המדינה.

חלק מהמקומות האלה שווים ביקור בפני עצמם, חלקם רק כעצירה בדרך, וחלקם שווים ביקור רק בשביל השלכת בתקופה הזו… כמובן שמידע מהסוג הזה הוא בין הדברים שתוכלו לקבל גם כחלק מהיעוץ שאני מציעה למטיילים באלבניה, וגם במפת אלבניה האינטראקטיבית שתתעדכן בהקדם גם בכל המקומות החדשים והשינויים שגיליתי בנסיעה הזו.

אגם ויטקוץ', אלבניה

טבע מסביב לארסקה, אלבניה

איזור ווסקופיה, אלבניה

ווקוסקופיה, אלבניה

סביב אגם פרספה, היפהפה והשקט, ראינו בעיקר כנסיות ופחות אטרקציות תיירותיות מובהקות, אבל:

ניכר שהאיזור, שמוכרז כפארק לאומי פרספה, נמצא בפיתוח אופציות תיירותיות שונות, וזאת בעיקר בזכות מרכז המבקרים שנפתח לאחרונה במקום. שבילים חדשים וישנים יסומנו באיזור, וכמובן שניתן להנות מהחופים ומהאי מאליגרד.
למי שאוהב מקומות מבודדים יחסית – האיזור הזה יכול כמובן להיות מושלם – תיירים בקושי מגיעים לפה, ואין גם יותר מדיי מקומיים (אבל זה כן איזור גבול אז יש תנועה מסוימת).
תצפית לאגם פרספה, אלבניה
"צלב השמש"
מסתבר שגם נוצרים אורתודכסים נותנים מנחות
נוף לאגם פרספה באלבניה

ואיך לא – כמה מילים על איך בכל זאת טסים לאלבניה ולאיזור בימי מלחמה

החלק הראשון של הפוסט הזכיר את דודי העקשן, שהחליט להגיע למרות ביטולי הטיסות שלו, בדרכים לא דרכים, וגם אני כמובן, עקשנית מהסוג הזה…

מכיוון שהמצב הביטחוני ואיתו ביטולי הטיסות זה כבר מזמן לא משהו חדש, נראה לי שכדאי להזכיר את הדרכים "האלטרנטיביות" להגיע לאלבניה גם כשהחברות הזרות מבטלות, ואפילו כשאין מקום על הטיסות לקורפו או מונטנגרו (על אלו תוכלו לקרוא פה בדרכי הגעה לאלבניה).

למעשה, זו רק דרך אחת – עם הרבה וריאציות, והיא לעשות "סלף טרנספר" – כלומר, לקנות טיסות בנפרד ולעשות קונקשן עצמי – לא אידיאלי אם אתם מאלה ששולחים מזוודות, וטומן בתוכו כמובן סיכונים (אין אחריות למקרה שמפספסים את טיסת ההמשך) – אבל כמו שאמרתי, זה לעקשנים…

אז מה שאני אישית עשיתי – טסתי לאתונה עם אל על (לשמחתי ההלוך שלי התבטל עוד לפני חיסול נסראללה, אז במחיר סביר), ואחרי המתנה של 6 שעות בנמל, טסתי עם וויזאייר לטירנה. יכולתי לעשות דבר כזה גם אם הייתי טסה לכל נמל תעופה באיטליה, שכן משם יש טיסות תכופות לאלבניה, או, אולי עם המתנות ארוכות יותר, או עם קונקשן נוסף, ממדינות אחרות אליהן אפשר עדיין לטוס ישירות מישראל בימים אלה.

החזור שלי, אגב, התבטל פעמיים, ומכיוון שטיסות מאתונה היו במחיר הזוי (700 דולר לכיוון?!), טסתי מטירנה לאתונה ואז מאתונה ללרנקה, העברתי שם לילה, ומשם לקחתי טיסה של אייר חיפה.

האגמים אוכריד ופרספה מהאוויר

לסיכום

אז לפני שאחתום את הפוסט, אני שוב רוצה להדגיש כמה דברים:

הפוסט מציג מסלול שלא בהכרח יתאים למי שלא ביקר באלבניה לפני כן, ולא למי שלא ממש בקטע של לנהוג שעות ארוכות כל יום – מוזמנים להשתמש בשירותי היעוץ שלי כדי לבנות מסלול שיתאים לכם ולמה שמעניין אתכם.

העקשנות משתלמת – קשה מאוד לצאת מהארץ בתקופה הזו, אבל אפשר לעשות את זה גם בלי לשבור את הבנק (אם מתפשרים על דברים אחרים – וברור שזה לא מתאים לכל אחד).

הסתיו בבלקן מדהים. אני כל פעם משתדלת להגיע לאיזור אחר כדי להנות מהעונה הזו, וזה לגמרי לגמרי משתלם. כתבתי כבר בעבר על מקומות באיזור ששווים ביקור בשלכת, אז אם אתם חושבים על טיול שלכת בבלקן, אפשר לקבל עוד רעיונות גם פה. מזג האוויר בעונה הזו (ובכלל) כמובן לא צפוי, ויכל גם להיות הרבה פחות אידיאלי, אבל הפעם לפחות זה יצא טוב – ובכל מקרה, תמיד יש איזורים חמים יותר וקרים יותר, ואפשר לתכנן את הטיול בהתאם למצב בשטח – אני כמובן פה כדי לסייע גם עם זה.

גוגל מפס יכול להיות מאוד מאוד בעייתי לפעמים באיזור הזה, וחייבים להפעיל שיקול דעת, וכדאי – גם להשתמש ב-maps.me בנוסף לו (או במקומו), וכן – לבקש הכוונות ממקומות הלינה שלכם לפני שאתם יוצאים לדרך. בדרך כלל זה עובד טוב יותר, הפעם ממש לא – באמת שלא ציינתי את כל הצרות שגוגל מפס עשה לי בנסיעה הזו – ועדיין ציינתי המון, אז רק תדמיינו לכם…

עונת התיירות הזו נגמרה באופן רשמי, אבל כמובן שזה לא אומר שאי אפשר לטייל גם בין נובמבר לאפריל – רבים מהמקומות הם נגישים בכל עונה ופעילים – זה נכון בעיקר לערים, אבל לא רק – אמנם צריך לדעת לתכנן את הטיול בהתאם ולהבין שאולי לא תוכלו לראות הכל בתקופה הזו, אבל זה לא אומר שאי אפשר לטייל בכלל.

מוזמנים כמובן לשתף את הפוסט עם חברים ומשפחה שעשויים להפיק ממנו תועלת, ולהעזר באתר בשפע המידע שהוא מציג על אלבניה, קוסובו וצפון מקדוניה.

בקרוב אעלה גם פוסט לסיכום עונת התיירות המעניינת שהייתה השנה, ועד אז ובכלל – אני פה כדי לעזור לכם לתכנן את הטיול שלכם בבלקן היפה –

סהר בן יהודה

הפוסט טיול באלבניה ובקוסובו – אוקטובר 2024 – חלק 2 הופיע לראשונה ב-My Balkan Trip.

טיול באלבניה ובקוסובו – אוקטובר 2024 – חלק 1

סהר בן יהודה — Fri, 01 Nov 2024 14:32:15 +0000

טיול באלבניה ובקוסובו – אוקטובר 2024 – חלק 1

הפוסט מחולק לשני חלקים בגלל אורכו, ניתן לקרוא את חלק 2 כאן.

חזרתי לאחרונה מטיול נוסף בחבל הבלקן היפהפה, ושוב, אני אמנם נוסעת הרבה מאוד פעמים בשנה, אבל לא כותבת על כל פעם ופעם. אלא שכמו בפוסט על טיול באלבניה שעשיתי ביוני האחרון, גם פה היו כמה דברים ששווה לכתוב עליהם במיוחד – ולכן הפוסט הזה כאן.

מה עשה את הטיול הזה קצת יותר מיוחד?

בקצרה:

היה הרבה יותר מסובך מהרגיל להגיע ולחזור לארץ
השלכת הנהדרת
לקוח אחד עקשן (ספוילר: העקשנות משתלמת)
ניווט מתוסבך ומתסבך, ותודה לאפליקציות המפות ולכבישים המתחדשים-תמיד…
הזדמנות נדירה לראות מבפנים מקום סגור תמיד
האפשרות לטייל בשולי העונה והיתרונות של זה…

לפני שאפרט – אספר לכם באופן כללי שהטיול התנהל מאמצע חודש אוקטובר עד כמעט סופו, עונה שציפיתי שתהיה קצת יותר טריקית וגשומה אבל מזג האוויר היה דווקא טוב, למרות שבהרים (קוסובו ובאיזור האגמים) היה קריר יחסית. הגעתי לאלבניה, לקחתי רכב וטיילתי בקרבת טירנה, ואחרי זה המשכתי עם אותו לקוח עקשן (בקטע טוב) לכמה ימים במערב קוסובו. לאחר מכן, נסעתי לפגוש חבר בקוסובו – ומשם המשכנו לאלבניה – בהתחלה לדורס ואז לאיזור האגמים בדרום מערב אלבניה. בכל אחד מהאיזורים השונים שבהם הייתי היה שווה להשקיע את הזמן – כי כל פינה במדינות האלה נהדרת ומהממת!

תנו לי להזכיר שוב – הפוסט לא מהווה המלצה למסלול טיול, אני נוסעת לאיזורים האלה לעיתים קרובות, ולרוב אני מחפשת להגיע למקומות שלא הייתי בהם בכלל, או כאלה שלא הייתי בהם מזמן, או שאני רוצה לחוות בעונה נוספת, כך שזה לא מסלול "חובה" למבקרים לראשונה.

כמובן, כל עדכון שיש לי כתוצאה מהטיולים האלה, אני מעדכנת במפת אלבניה האינטרקטיבית שאני מציעה למטיילים העצמאיים.

סביב טירנה ברכב

הגעתי לטירנה בשעות הערב, כדי לגלות יריד חקלאות שבדיוק מסתיים ונמצא בשלבי קיפול, אבל עדיין היו חלק מהמיצגים והדוכנים – עם תוצרת חקלאית טריה, עבודות יד מהכפרים וגם טרקטורים ומחרשות, אם במקרה בדיוק חיפשתם לקנות כאלה… אירועים כאלה ואחרים מתרחשים בכיכר סקנדרבג לעיתים קרובות, וניתן לגלות עליהם דרך אפליקציית TEA, עליה כתבתי כאן.

יום לאחר ההגעה לאלבניה, ניסיתי את אוטובוס התיירים החדש של טירנה (שאולי אכתוב עליו בהזדמנות) ולאחר מכן לקחתי רכב – ויצאתי אל הכפרים הקרובים לטירנה.

אוטובוס hop on hop off בטירנה

כפרים זה משהו שאנשים הרבה פעמים מבקשים לראות, ובעוד שאלו הנמצאים באלפים האלבניים כמו ת'ט, או אלו על קו החוף כמו דרמי, הם מוכרים וטובים, הם גם רחוקים מטירנה. הכפרים של הר דייטי, אותו אחד שהרכבל מטירנה לוקח אליו, הם קרובים ונגישים ברכב, ומציעים יופי של נוף ואפילו הליכות די פשוטות. גם הם כמובן חלק מפארק לאומי דייטי (Dajti National Park), אך יש צורך ברכב כדי להגיע אליהם והרכבל (Dajti Express) לא יקח אתכם לשם.

לשמחתי, הגשמים של ספטמבר (שהיו רבים מהמצופה), פיצו קצת על חוסר השלגים בחורף האחרון, ושלא כמו בקיץ האחרון, היו מים בשפע בנחלים ובמפלים. על אף הגובה הרב (מעל 1000 מטר בחלקים מסוימים), השלכת טרם הגיעה לשם באמצע אוקטובר, אבל לשמחתי היה לא מעט ממנה באיזורים אחרים שהגעתי אליהם מאוחר יותר.

לאחר הטיול באיזור דייטי, המשכתי לאלבסן, בה יצא לי לאחרונה בעיקר לעבור ולא לעצור – והחלטתי קצת לנוח בה. אחרי שגוגל מפס (שהולך לככב בפוסט הזה) – עשה לי את המוות בירידה מההר דרך טירנה – הגעתי לבסוף לאלבסן, למקום לינה שהיה פשוט תענוג, אז קחו המלצה – Real Scampis שיושב ממש בתוך הטירה.

הכניסה לטירת אלבסן

אחרי שיטוט ולילה באלבסן, חזרתי לטירנה. במקור בכלל תכננתי להמשיך דרומה, אז תנו לי לפרט לגבי הנסיבות המעניינות לשינוי בתכניות בחלק הבא.

העקשנות משתלמת – מערב קוסובו והשלכת

הטיול הזה היה אמור במקור להיות גם לצרכי עבודה – היו מתוכננים סיורי יום מטירנה, אבל מכיוון שאג'יאן אירליינס דחו שוב ושוב את החזרה שלהם לישראל, היה לי ברור שזה כנראה לא יקרה, פשוט כי ידעתי איך הלקוחות שנרשמו אמורים היו להגיע. ביום שנחתתי באתונה בדרכי לטירנה, שלחתי הודעות לכל הנרשמים כדי לראות איפה זה עומד, מתוך הנחה שכולם יגידו שהם ויתרו על הנסיעה הפעם, ומבחינתי – זה מובן לחלוטין. אחד מיוחד כתב שיחזור אליי אחר כך, ובאמת כמה שעות אחרי, ממש כשיצאתי מהטרמינל בטירנה – דודי התקשר, ואז גיליתי שהוא עקשן.

מה זה עקשן? עקשן הוא זה שמחליט להגיע ליעד גם אם זה יקח לו יומיים ושלוש טיסות. אז דודי סיפר שהוא החליט להגיע בכל מקרה, ושהוא ישמח לכל דבר שיהיה לי להציע, גם אם לא אוציא סיורים. סבבה. אמרתי שאעדכן לגבי מה יהיה אפשר לעשות, ושנפגש אחרי שיגיע לטירנה (שלושה ימים אחרי אותה שיחה).

אני בינתיים עשיתי את הטיולים שמוזכרים מעלה, שיניתי את דעתי לגבי מה להציע לדודי, ובסוף החלטתי שאני נוסעת לפגוש חברים בקוסובו בסופ"ש, אז למה שלא אציע לו לנסוע לטייל קצת שם בימים הבודדים שיש בין ההגעה שלו לזה. דודי זרם לגמרי – וזה בהחלט השתלם לו.

נפגשנו בטירנה לארוחת ערב, ובוקר לאחר מכן יצאנו בדרך אל קוסובו. כמו שאמרתי, גוגל מפס יככב בפוסט, וגם פה – הוא הציע כ-ל דרך אפשרית לקוסובו, מלבד הדרך המהירה. לשמחתי, ידעתי יותר טוב, לא הקשבתי לו, ולא שרפנו 2-3 שעות נוספות לשווא…

בדרך עצרנו ב-NBT, שהיא תחנת הדלק הטובה ביותר לעצור בה על הכביש המהיר בין אלבניה לקוסובו, פשוט כי יש בה גם סופר, גם מסעדה, גם שירותים נקיים וגם בית קפה (ושטיפת מכוניות… ומלון… ואולם חתונות… ומה לא, בעצם?). הסיבה היחידה שאני מזכירה את זה כי כמו בפעם הקודמת שעצרתי שם, אז נתקלתי באנשים בדרך לחתונה, על הבגדים המסורתיים המעניינים של האיזור (מחוז מירדיטה באלבניה), הפעם נתקלנו במשהו אחר – אדם שניגן לעוברים ושווים בלהוטה, כלי המיתר המסורתי האלבני. זה מסוג ההפתעות הנחמדות שיש בטיול ואי אפשר לתזמן אותם, אז זכינו.

הנסיעה לקוסובו הפעם הייתה מתוכננת באופן מאוד מאוד כללי, וכיוונה יותר לזרימה – בהתאם לקצב, למזג האוויר, וכדומה. אספר בכללי איפה היינו:

המפלים של קוסובו

העצירה הראשונה שלנו הייתה במפלי מירושה, שזרמו לא רע, ונראה שעברו שדרוג מאז הפעם האחרונה שביקרתי בהם, עם יתדות לטיפוס רחוק יותר, וגם מיצג פטריוטי (כמובן) שמי יודע איך בכלל עשו אותו…

מיצג פטריוטי במפלי מירושה, קוסובו

מפלי מירושה התחתונים, קוסובו

נוף באיזור מפלי מירושה, קוסובו

למזלנו המסעדה הקטנה במקום הייתה פתוחה, למרות שהורגש לגמרי שהעונה נגמרה לה מזמן, כדי להכין לנו ארוחת צהריים (קצת מאולתרת אבל נהדרת), ודודי קיבל כבונוס גם דג קטן שדגו במקום כמה דקות לפני כן. אבל החלק המפתיע ביותר בביקור במפלים ובארוחה, היה המסוק שצץ לו פתאום, עם בעל המסעדה שיצא החוצה "להבריח" אותו, כלומר, להגיד לו להפסיק לעשות לו בלגן מחוץ לעסק. לא ממש ברור מה המסוק חיפש, שכן לא היו שם מטיילים בצרות או משהו דומה…

לאחר הביקור במירושה, נסענו למפל אחר – כנראה המפורסם ביותר בקוסובו – מפל הדרין הלבן שנמצא ליד פייה. שם הייתי כבר מלא פעמים, אבל בשלכת – עדיין לא ראיתי אותו, והחלטתי שהגיע הזמן. הזרימה הייתה לא רעה בכלל (אם כי אי אפשר להשוות לזרימה שיש במקום במאי כשהשלגים מפשירים), והשלכת – בתחילתה אבל נהדרת!

קניון רוגובה וההרים המקוללים

את המשך הזמן שלנו באיזור פייה בילינו בקניון רוגובה ובטרק קטן בהרים המקוללים, חלק מטרק פסגות הבלקן הארוך הרבה יותר.

על אף שבקניון רוגובה כבר הייתי באוקטובר, הפעם השלכת הייתה הרבה יותר משמעותית, ושווה להגיע למקום אפילו רק כדי לעשות את הנהיגה בקניון ולהנות מהנוף וממגוון הצבעים (נכון גם בעונות אחרות, אבל ביתר שאת בסתיו).

קניון רוגובה בשלכת

מפל בקניון רוגובה, קוסובו

קניון רוגובה בשלכת

מפגש עם המשטרה בקוסובו

עצרנו כמובן מדיי פעם לצלם, ובאחת מהן, פגשנו משטרה שביקשה מאיתנו לכבות את האוטו ולמסור מסמכים… מה קרה שם? הנקודה שעצרנו בה קרובה מאוד לגבול מונטנגרו ולצד השני של הטרק שעשינו מאוחר יותר באותו יום, והטרק הזה עובר בחלק במונטנגרו – והמשטרה, היא בסך הכל משטרת גבולות שרצתה לוודא שלא נכנסנו באופן לא חוקי לקוסובו…

הכל עבר בשלום כמובן והמשכנו אל היעד הבא –

הטרק לאגם קוצ'ישטה

את הטרק שעשינו באותו יום התחלתי בעבר אבל לא השלמתי כי מדובר בעליה מתמדת (עולים משהו כמו 500 מטר, תוך שעה וקצת), והייתי מצוננת – וזה לא משהו שאפשר לעשות אם לא נושמים טוב. הפעם באתי קצת יותר מוכנה, ואחרי טיפוס מאומץ אבל לא ארוך מדיי, עם צעידה ממש על קו הגבול בין קוסובו למונטנגרו, הגענו אל היעד – אגם קוצ'ישטה היפהפה.

אגם קוצ'ישטה, קוסובו, בשלכת

פריזרן

כשסיימנו באיזור פייה, המשכנו לאיזור פריזרן, שם קבעתי עם דודי שאקח אותו לתחנת האוטובוס לפני שאסע לכיוון חבריי במיטרוביצה, שכן משם מאוד קל להגיע חזרה לטירנה.

אבל קודם, נסענו לפריזרן, עצרנו בכמה נקודות יפות ולא מוכרות בכלל, ובשלב מסוים, חשבתי שכדאי לתת לדודי 'אזהרה קטנה'. עד כה הוא ראה את איזור פייה, שהוא קתולי ברובו, וכמו שהוא אמר בתגובה לאזהרה שלי, "היא נראתה לי כמו עיר במערב".

עצירה יפה בדרך מפייה לפריזרן

מה ה"אזהרה"? פריזרן מהממת, אבל היא "מרגישה" הרבה הרבה יותר מוסלמית לעומת פייה, ולעומת טירנה שבהן כבר ביקר, ואני זוכרת שכשאני הגעתי לראשונה לקוסובו מאלבניה, והתחנה הראשונה הייתה באופן טבעי פריזרן, זה משהו שהיה לי מאוד מאוד בולט.

אני אדגיש, זה לא משהו לחשוש ממנו, כי אין עוינות, אבל כמה שפריזרן יפהפה, היא גם מאוד שונה משאר האיזור.

בפריזרן שתינו תה טורקי, אכלנו בקלאווה נהדרת, ביקרנו במצודה ובאתרים אחרים בעיר, הראיתי לדודי את רחוב החתונות המפתיע (והוא אכן הופתע), אבל החלק המעניין היה דווקא ממש לקראת סוף הזמן שלנו בעיר.

מבנה הליגה של פריזרן

נוף ממצודת פריזרן

חנות ב"רחוב החתונות" בפריזרן

הכנסיה הסרבית גבירתנו מלייוויש בפריזרן

הכנסיה הזו היא כנסיה שתמיד הולכים לראות בביקור בעיר, ווזה משהו שעשינו באותו בוקר, בדרך לארוחת בוקר על בסיס בקלאווה. אבל, זו כנסיה שנפגעה קשה במהומות אתניות בקוסובו ב-2004, ומאז היא נתונה תחת שמירה כבדה, ולא פתוחה לציבור – אז כשבאים לראות, רואים את החוץ ואת התיל שיש סביב חלק ממנה. ככה שלמרות שזה אתר מורשת עולמי של אונסק"ו, למרות ששמעתי שהיא נורא יפה מפנים, עם פרסקאות מרשימים, ולמרות שעברתי לידה לא מעט פעמים, לא ביקרתי בתוכה אף פעם. עד ש…

כשהגענו לקצה רחוב החתונות, הייתה שם אנדרטה גדולה של ה-KLA (צבא שחרור קוסובו) שבחנו מקרוב. דווקא שם, צצה פתאום קבוצה גדולה של עשרות אנשים שנכנסה לרחוב צידי ליד האנדרטה, ממנו התחלנו גם אנחנו ללכת חזרה לכיוון המלון והרכב שחנה לידו. היה ברור מאוד שמדובר בקבוצה סרבית-אורתודכסית, עם כמרים בתוכה, והיה מסקרן לראות לאן הם ימשיכו. כשהיה ברור שהם פונים לכיוון הכנסיה, לשם לא התכוונו לפנות הפעם, החלטתי שכדאי לעקוב אחריהם – גם כדי לראות אם ההשערה שלי נכונה, וגם כי אולי אולי, יפתחו עבורם את הכנסיה. בכל זאת, זו קבוצה דתית שמשתייכת לזרם הנוצרי אורתודכסי והיא בבירור מכילה אנשי דת.

ואכן, הכנסיה הייתה פתוחה עבורם, מה שנתן גם לנו ההזדמנות הנדירה בהחלט לראות את הכנסיה מבפנים, והיא אכן מרשימה כמו שאומרים…

כנסיית גבירתנו מלייביש מבחוץ

כנסיית גבירתנו מלייביש מבפנים

אגב, אחרי שסיפרתי על זה לחבר, הוא אמר שגם הוא ראה אותה מבפנים, ולמעשה בילה בה הרבה יותר זמן ממה שהוא תכנן. למה? מדובר היה בימים שמיד אחרי מלחמת קוסובו, הוא (בתור קוסוברי שדיבר אנגלית, דבר נדיר בנוף בזמנו) ליווה עיתונאי באיזור, והם נכנסו לכנסיה. אממה, אז הם נזכרו שהאיזור ממוקש, והיו זקוקים לחילוץ של KFOR (כוח קוסובו – כוח שמירת השלום של נאט"ו בקוסובו).

בזאת, כמעט ונגמר הזמן שלי בקוסובו לפעם זאת, המשך בחלק השני.

לקריאת חלק 2 ואחרון של הפוסט לחצו כאן.

הפוסט טיול באלבניה ובקוסובו – אוקטובר 2024 – חלק 1 הופיע לראשונה ב-My Balkan Trip.

טיול באלבניה – יוני 2024 – רגע לפני שהמוני התיירים מגיעים

סהר בן יהודה — Wed, 19 Jun 2024 10:40:00 +0000

הריביירה האלבנית, דרום אלבניה, טירנה ונופש בצפון אלבניה - אבל לפני שהכל מתמלא בתיירים

הפעם הפוסט הזה יספר לכם על הטיול האחרון שלי בבלקן – שספציפית הפעם היה רק באלבניה. אני אמנם נוסעת כמה וכמה פעמים בשנה, אבל לרוב לא מקדישה פוסטים לכך במדיות – הפעם יש כמה דברים מעניינים שיכולים לענות למטיילים על כמה שאלות וגם לספק מידע חיוני – אז למה לא

שימו לב שאני אמנם אזכיר פה יעדים שונים שהייתי בהם, אבל לא מדובר במסלול טיול שיתאים לאנשים שמבקרים באלבניה בפעם הראשונה, בסופו של דבר ברוב המקומות שיוזכרו פה הייתי בעבר, וגם במקומות שבין לבין, ולכן גם "דילגתי" על כל מיני דברים שלא הייתי ממליצה ללקוחות שלי לדלג עליהם – כי שוב, זו ממש לא פעם ראשונה שלי באיזור…

הטיול היה בתאריכים 8-15.6 – ממש לפני תחילת העונה הרשמית והעומסים הכבדים – דבר חשוב ואתייחס לזה גם בהמשך.

מכיוון שהפוסט קצת ארוך, הכנתי לכם פה קישורים שיקפיצו אתכם לחלקים שונים בו – אם אתם לא רוצים לקרוא הכל…

קו החוף הדרומי של אלבניה (הריביירה האלבנית)
"פנים הארץ" של דרום אלבניה, כולל נהר הויוסה והמעיינות החמים בפרמט
טירנה ושבוע ישראל
נופש בצפון אלבניה
טירנה בזמן יורו 2024

קו החוף הדרומי של אלבניה

את הטיול התחלנו (אני, ביחד עם חבר טוב מקוסובו) לאורך קו החוף היפהפה של הריביירה האלבנית. דילגנו על ולורה ונסענו דרך הכביש שעובר בקאנינה (Kanine), משם אפשר לעשות יופי של תצפית לכיוון ולורה והאי סזאן, אל אוריקום, שם אכלנו יופי של ארוחת צהריים. בהמשך עשינו עצירה בפארק הלאומי לוגארה (Llogara), לקפה ותצפית נוספת, ואז המשכנו בדרכנו לכיוון חוף ג'יפה (Gjipe) והימארה שבה העברנו את הערב והלילה.

חוף הימארה בשקיעה

חוף הימארה בבוקר

מסקנות, חדשות ותובנות:

בימים אלה מסתיימת העבודה על מנהרה בכביש החוף האלבני (SH8), שתדלג על העליה ללוגארה, ותחסוך 23 דקות בנסיעה… לטעמי, קצת חבל כי העליה ללוגארה והתצפית משם זה אחד החלקים הכי יפים בנסיעה בריביירה האלבנית, אבל כנראה שעבור מי שקשה לו לנהוג בכבישים מפותלים, קצר קצת בזמן, או מפחד מנסיעה כזו, זה מועיל. כמובן, זה בכללי קצת יוריד מהעומסים בכבישים, אז זה דבר חיובי. המנהרה צפויה להיפתח לתנועה ב-10 ביולי 2024.
חוף ג'יפֵּה אולי נחמד, אבל תעשו לעצמכם טובה ואל תנסו להגיע לשם עם רכב. הכביש צר ועם מדרכה גבוהה בצד – ככה שאם בא לך רכב ממול, תחפשו איך לטפס עליה כדי לתת לו לעבור. אמנם יש מפרצי עצירה פה ושם, אבל זה לא מספיק והנסיעה ממש ממש לא ידידותית על אף הכביש הסלול… מהימארה יוצאים טיולי סירה לחוף – תשתמשו בהם אם היעד שלכם הוא ג'יפה.
נהיגה בערי החוף… תראו, ציינתי פה כבר שהטיול הזה היה לפני תחילת העונה – ועדיין, מתחילים להרגיש טיפ טיפה את הצפיפות… ערי החוף הדרומיות מלאות סמטאות וחניה זה לא משהו שיש בהן בשפע. אז כמו שאני אומרת בכל מקום – תמיד תמיד כדאי לוודא שיש למקום הלינה שלכם חניה! שלא תבינו לא נכון – הייתה לנו חניה, אבל הנהיגה באיזור הייתה די מלחיצה וצפופה – אם אתם נלחצים בקלות, או מאבדים את הסבלנות מהר, יכול להיות שזה צעד שיוביל אתכם לבחירה בלקיחת נהג על פני נהיגה עצמית.
החוף בהימארה שקט ומרווח, אישית היינו בחלק פרטי ולא ציבורי – אבל בערב לא גבו כסף על מיטות חוף אלא רק על שתיה ומזון. גם ביום הסכום שגובים הוא סביר (15 אירו לשתי מיטות ושמשיה) – אבל זה ישתנה ויעלה עם תחילת העונה והעליה בכמות התיירים…

הסיבוב שלנו בחוף הדרומי של אלבניה לא נגמר כאן… (האמת שזה לא אפשרי כל כך, ממערב יש ים וממזרח הרים, צריך לצאת מאיפהשהו…)

חוף בקסמיל שמתהדר במיטות זוגיות

אז מהימארה המשכנו דרומה לכיוון קסמיל. הנוף בהמשך הנסיעה גם הוא כמובן מהמם, וגם כשמגיעים לקטע בו לא רואים את החוף מימין, מתגלה עמק מהמם משמאל… הקפיצה לקסמיל הייתה רק לשם בדיקה קצרה של כמה חופים, אבל הדעה הכללית שלי לא השתנתה:

קסמיל אמנם יפה ואין ממש תחרות לחופים הלבנים שלה, אבל עמוסה בטירוף (ושוב – זה לפני שהעונה התחילה רשמית) והחופים די רועשים – מה שבטח לא מתאים לכולם.
המחירים לפני תחילת העונה הרבה הרבה יותר סבירים מאשר במהלכה – לא משהו שלא ידעתי אבל מעניין לראות בעיניים איך בחופים שגובים בהם 30-40-50 יורו למיטת חוף באמצע הקיץ, לוקחים רק 10-15 שבועיים קודם לכן… ושלא תטעו, לגמרי חם מספיק בתחילת יוני כדי לשחות!
החופים בקסמיל כולם פרטיים, ומצופפים בהתאם – קצת קשה לראות את היופי של החוף שכל כולו מנוקד במיטות ושמשיות… אהבתי הרבה יותר לראות את המקום בחורף ובסתיו

אחד החופים בקסמיל

מהחופים של דרום אלבניה – אל דרום אלבניה ההררית

הכותרת הזו אולי טיפה מטעה, כי זה לא שהחופים לא צמודים להרים, ולא שרוב עיירות החוף לא יושבות על צלע הר – אבל הכוונה היא לחלק שממערב להרים שצמודים לחופים… חלק שהאיזור המוכר ביותר בו הוא ג'ירוקסטר – אבל עליה דילגנו הפעם.

אז הפעם ביקרנו באתר ארכיאולוגי קטן ונסתר בשם הדריאנופוליס – שנמצא לו באמצע שדה – עם תיאטרון קטן וחמוד והרים מסביבו. בתור מורת דרך בישראל אני מן הסתם לא אוהדת גדולה של הדריאנוס, אבל לחבר שטייל איתי יש קטע עם השם הדריאן (ולא עם הדמות ההיסטורית) – אז קפצנו לראות… וואלה – שווה

התיאטרון בהדריאנופוליס

לאחר מכן, המשכנו ללינה בכפר באיזור זגוריה, בשם Labovë e Poshtme – כפר חמוד ויפה, עם כנסיה (אורתודכסית) מרשימה – אבל לא הייתי מגיעה לאיזור רק בשבילו. לצערי האיזור שבקרבת הכפר, בכביש שמוביל לגבול היווני, אינו סלול ולא המשכנו בנסיעה ליעדים שתכננו.

הכפר

הכנסיה בכפר

ביום שאחרי, שבו גילינו שלא נצליח לחקור לעומק את האיזור (או בעצם, שאנחנו מעדיפים לא להסתכן, גם עם ה-SUV החזק והנאמן של החבר הקוסוברי) – המשכנו לכיוון פרמט, איזור שביקרתי בו בעבר ואני תמיד ממליצה עליו ללקוחות – כי הוא לגמרי אחד היפים ביותר שיש לאלבניה להציע לטעמי. עבור החבר זו הייתה פעם ראשונה – והיא עלתה על הציפיות שלו.

עצרנו בכמה מהמקומות היפים שיש לכביש לפרמט להציע לאורך נהר הויוסה, קנינו שמן זית מקומי וטעמנו דבש נהדר, אכלנו ארוחת צהריים במרכז פרמט – והמשכנו אל המעיינות החמים המפורסמים. המים אמנם לא מרגישים מאוד חמים כשבחוץ חם, אך זו לגמרי חוויה נעימה.

ביום שאחרי עשינו עוד סיבוב באיזור שמעבר למעיינות, שמציע עוד נוף נהדר של העמק בו עובר נהר הויוסה – שימו לב שזו לא נהיגה קלה במיוחד (הכביש במצב טוב, אבל מפותל מאוד).

ואז, התחלנו בנסיעה הארוכה לכיוון טירנה – במהלכה עשינו עצירה מול נוף הנהר לארוחת צהריים, ועוד עצירת קפה ושטיפת רכב (שהיה מלא אבק ובוץ ובשלב זה – ומשטרה יכולה לעצור אתכם בדרך על זה) בפיר (Fier). פיר עצמה אולי לא מרתקת עבור המטייל הממוצע באלבניה, אבל עבור החבר הקוסוברי שחי שם כפליט במהלך מלחמת קוסובו – היה מעניין לראות אותה שוב.

טירנה במהלך שבוע ישראל – תשובה נהדרת מבחינתי לכל אלה השואלים אם אלבניה בטוחה לישראלים…

דגל ישראל על השדרה המרכזית בטירנה במהלך שבוע ישראל

אז לטיראנה הגענו במקרה הזה רק לעצירה קצרה כדי לשבור את הנסיעה לצפון – ולשמחתי זה היה בזמן כדי לראות את העיר מלאה בדגלי ישראל. כן, היה מדובר אמנם באירוע תרבות שארגנה שגרירות ישראל באלבניה, שכלל כמה אירועים (שלא נכחתי בהם), בהם מסיבת ריקודים כמחווה לנפגעי הנובה שנשאה את השם We Will Dance Again – אבל אני מצליחה לחשוב על מעט מאוד (!) מדינות שהיו מסכימות היום לארח שבוע כזה ולקשט את רחובות עיר הבירה שלהן בשפע של דגלי ישראל. אז האם אלבניה בטוחה לישראלים? תענו לעצמכם…

נופש בצפון אלבניה – כי הצפון הוא לא רק טרקים והרים

אז אחרי החופים של הדרום, קפצנו לבדוק גם את חופי הצפון, ובאופן ספציפי את חוף שנג'ין (Shengjin) – שהוא רצועת חוף מאוד ארוכה והרבה יותר מרווחת. המחירים במסעדות בשנג'ין הוגנים מאוד (זולים יותר מטירנה לצורך העניין), ובאופן כללי – זו עיירת חוף קלאסית כמו שאתם מדמיינים עיר חוף – מלונות, מיטות חוף, ושפע חנויות שמוכרות בגדי ים (אם כי אין מבחר מטורף) וציוד חוף כזה או אחר.

מטיילים עם ילדים? לטעמי זו אופציה מעולה – בקצה הצפוני של החוף יש יריד עם מתקנים, שיהיה אפשר לגוון איתו את הזמן בחופשה.

שוב, גם לפה הגענו לפני תחילת העונה הרשמית, אבל אין לי ספק שהמקום עדיין הרבה יותר נעים באמצע הקיץ בהשוואה לחופי סרנדה וקסמיל – גם אם תכניסו לתוכו את אותה כמות של אנשים – החוף פשוט הרבה יותר גדול ומרווח.

משנג'ין המשכנו לאגם שקודר, לאתר נופש על חוף האגם, שממנו אפשר כמובן להכנס ולשחות – וגם לשוט בקיאקים, לחתור בסאפ ולדווש בסירות פדלים… אין מה לפרט יותר מדיי כאן, פשוט כי זו הייתה המנוחה שלנו לאחר כמה ימים די אינטנסיביים.

מזח על אגם שקודר

שקיעה באגם שקודר

בחזרה לטירנה – וטירנה ביורו 2024

אז מצפון חזרנו לכיוון טירנה, לקראת סוף הטיול – והפעם טירנה געשה לקראת היורו – וגם לקראת המשחק הראשון של אלבניה בטורניר השנה.

מגיעים לטירנה במהלך טורניר היורו? הנה מה שאתם יכולים לצפות לו!

בכיכר המרכזית של טירנה, כיכר סקנדרבג, הוקם מתחם צפיה במשחקים, עם דשא מלאכותי עליו אפשר לשבת ולצפות במשחקים על מסך ענק. בסוף כל ערב, לאחר המשחק של 21:00 (22:00 אצלנו), הייתה מסיבת רחוב בצד הדרומי של הכיכר – נהדר למי שמחפש מסיבות ואוהב לחגוג.

כמובן, מעבר למתחם המרכזי בכיכר, כמעט כל בר, בית קפה ומסעדה בעיר שידרו את המשחקים – כך שלא חסרים מקומות לצפות בהם – רק צריך להגיע מוקדם לתפוס מקום.

מתחם הצפיה, טרם המשחק, בכיכר סקנדרבג, טירנה, יורו 2024

אבל אי אפשר לדבר על היורו בלי לדבר על המשחק של אלבניה נגד איטליה – המשחק הראשון של שתי הנבחרות בשלב הבתים – שאמנם התחיל עם הגול הכי מהיר בתולדות היורו (23 שניות לתוך המשחק) לטובת אלבניה, אך נגמר בניצחון 1-2 לטובת האיטלקים. עם זאת, ברחובות ממש לא נצפתה אווירת נכאים, והם היו מלאים באנשים לבושי אדום, חובשי פליסי (כובע הצמר הלבן המסורתי האלבני), רכבים שצופרים כחלק מהחגיגה, ומורל גבוה למרות הכל. השורה התחתונה? זו בהחלט חוויה להיות בטירנה בערב של משחק הנבחרת.

המשחק הבא, מתחיל ממש בעוד כמה שעות – אלבניה נגד קרואטיה, היום, 19.6 בשעה 17:00 שעון אלבניה – האוהדים האלבנים והקרואטים כבר התאחדו להם ליד האיצטדיון בגרמניה – שכן מדובר בשני עמים שיש בינהם הרבה במשותף (בעיקר אויב משותף בשם סרביה…)

אז הערב הזה היה האחרון שלי באלבניה לפעם זו – וכמובן שהפעמים הבאות לא רחוקות בכלל…

לסיכום

אז לפני שאחתום את הפוסט, אני שוב רוצה להדגיש כמה דברים:

אלבניה בטוחה לישראלים לחלוטין ואין מה לחשוש להגיע ולטייל!
הפוסט מציג מסלול שלא יתאים למי שלא ביקר באלבניה לפני כן, ולא למי שלא בקטע של לנהוג שעות ארוכות כל יום – מוזמנים להשתמש בשירותי היעוץ שלי כדי לבנות מסלול שיתאים לכם ולמה שמעניין אתכם.

מוזמנים כמובן לשתף את הפוסט עם חברים ומשפחה שעשויים להפיק ממנו תועלת, ולהעזר באתר בשפע המידע שהוא מציג על אלבניה, וגם על קוסובו וצפון מקדוניה.

פה כדי לעזור לכם לתכנן את הטיול שלכם בבלקן היפה – סהר בן יהודה.

הפוסט טיול באלבניה – יוני 2024 – רגע לפני שהמוני התיירים מגיעים הופיע לראשונה ב-My Balkan Trip.

האם בטוח לבקר באלבניה ובקוסובו לאור המלחמה?

סהר בן יהודה — Tue, 30 Jan 2024 08:25:17 +0000

האם ביקור באלבניה ובקוסובו עלול להיות מסוכן?

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, התגברה העוינות כלפי ישראלים ויהודים בעולם, והרבה אנשים החלו לחשב מסלול מחדש לגבי בחירת היעדים שלהם.

אך האם העובדה שבאלבניה ובקוסובו רוב מוסלמי משמעה שהן מסוכנות וצריך להוריד אותן ממפת התיירות שלנו?

משרד החוץ והמטה לבטחון לאומי אף הגדילו לעשות וסיווגו את אלבניה תחת "אזהרת מסע בדרגה 3" (קוסובו סווגה ללא סיכון), אך נראה שזה נעשה באופן שרירותי למדיי אך ורק בגלל הרוב המוסלמי במדינה.

באופן כללי, צריך לזכור כי העוינות והאנטישמיות שמתעוררת בחודשים האחרונים היא בדיוק זה – מתעוררת. כלומר, היא הייתה קיימת במדינות הבעייתיות עוד לפני, ועכשיו היא פשוט ערה ופעילה במיוחד.

באלבניה ובקוסובו, פשוט מאוד, היא לא הייתה קיימת כ"כ בעבר, וגם לא עכשיו. אם כבר, ההפך הוא הנכון – יש לא מעט אהדה כלפינו.

חוויות מביקור באלבניה וקוסובו בימי מלחמה

הייתי באלבניה הן בתחילת המלחמה (ובזמן ה-7 באוקטובר) והן בסוף 2023-תחילת 2024 (על זה תוכלו לקרוא כאן), ובקוסובו הייתי בשבוע השני למלחמה. מהשהות במדינות בשני המקרים, ומחברים בקוסובו מהם אני שומעת על הלך הרוח, בהחלט אין סיבה לחשוב שצריך לחשוש יותר מדיי.

כמובן שיש הבדל בין ביקור בתחילת המלחמה, אז הזיכרון לגבי זוועות השבעה באוקטובר עוד היה טרי, לחודשים אחרי, בהם רוב העולם זוכר בעיקר איך עזה נראית לאחר הפצצות צה"ל.

בכל מקרה, לא נתקלתי בתגובות רעות לא אז ולא עכשיו, וכנראה שהסיבה היא באמת העדר השנאה המסורתית.

בתחילת המלחמה

שהות באלבניה ובקוסובו בשבוע וחצי הראשונים של הלחימה כללה לא מעט אמפתיה מצד המקומיים, סיקור מאוד נרחב בחדשות המקומיות שנטה להשוות את המצב במזרח התיכון למצב בקוסובו (ואפשר להבין למה), ובאופן כללי – תחושת ביטחון – אין הפגנות, יש הזדהות מצד הממשלות המקומיות, אפס עוינות.

שלושה חודשים לתוך המלחמה

הביקור שלי באלבניה בסוף דצמבר-תחילת ינואר כלל גם די הרבה שעות בבירת יוון, אתונה, ממנה נסעתי לאלבניה (איזה מזל שרוב החברות הזרות חזרו בינתיים ולא צריך לנסוע ככה יותר…). באתונה בהחלט רואים לא מעט גרפיטי שתומך בצד השני, אבל ברגע שחוצים את הגבול לאלבניה, אין סימן לזה. לא בסרנדה התיירותית ולא בבירה טירנה.

האמפתיה אולי קצת נשכחה בחודשים שעברו, אך היא גם לא הוחלפה בעוינות, והמקומיים היו חביבים כהרגלם גם כשאמרתי מאיפה אני.

ומה לגבי קוסובו? בה לא ביקרתי בפעם האחרונה, אך מחברים שם אני יודעת שהקוסוברים יותר מוטרדים מהסכסוך עם השכנים שלהם מצפון מאשר ממה שקורה אצלנו, ובקרב הרוב החילוני במדינה, אין עוינות כלפי ישראל, וכמו שאמרתי כבר, יש דווקא אהדה ותמיכה. הקהילה היהודית הקטנה במדינה הדליקה חנוכיה במרכז עיר הבירה פרישטינה לאורך חג החנוכה, ולא נרשמו תקריות סביב זה.

השורה התחתונה

גם עם העליה באנטישמיות בעולם, אין סיבה לחשוש מביקור באלבניה ובקוסובו! עם אפס עוינות, אוכלוסייה שבסך הכל אוהדת את ישראל, ולא מעט מה לראות – המדינות הללו בהחלט יקבלו אתכם בסבר פנים יפה.

מוזמנים לקרוא עוד באתר ולהעזר בי כדי להגיע למקומות השווים ביותר.

הפוסט האם בטוח לבקר באלבניה ובקוסובו לאור המלחמה? הופיע לראשונה ב-My Balkan Trip.

חג המולד והשנה החדשה 2024 באלבניה

סהר בן יהודה — Sun, 07 Jan 2024 06:02:01 +0000

חגיגות חג המולד והשנה החדשה באלבניה 2024

שווקי חג המולד האירופאים מושכים אליהם תיירים רבים בכל שנה, אך בעוד שאלו בערים המערב אירופיות הם מוכרים מאוד, גם לאלבניה יש לא מעט להציע למי שמחפש חוויה חורפית קצת פחות קרה אבל לא פחות שווה.

אז את סוף 2023 ותחילת 2024 העברתי באלבניה, עם שני שווקי חג מולד מהבולטים ביותר במדינה – בסרנדה הדרומית, ובטירנה הבירה. עוד שוק חג מולד שלא הגעתי אליו השנה, אבל הוא מהמפורסמים ביותר במדינה ולכן בהחלט צריך להזכירו – הוא זה של העיר קורצ'ה הנמצאת בדרום מזרח אלבניה.

שוק חג המולד בסרנדה

סרנדה היא אמנם יעד קיץ מוכר, שכן היא מושכת אליה המונים בזכות החופים שבסביבתה, אבל גם בחורף יש בשביל מה לבקר!

שוק חג המולד בסרנדה קיבל עדנה מחודשת ושדרוג, עם מיתוג כיעד קסום לחגים. ואף דורג במקום ה-15 בדירוג פורבס לשווקי חג המולד הטובים ביותר. השוק ממוקם על הטיילת, כך ששלג אמנם לא תראו – אבל ים בהחלט כן. עם עץ מרשים, דוכני אוכל ומשקאות, ולא מעט הופעות לאורך הערב – למבקרים בשוק החג המולד בסרנדה בהחלט הייתה חוויה ששווה את הנסיעה דרומה גם בחורף!

שוק חג המולד והשנה החדשה בטירנה

טירנה, בירת אלבניה, מציעה למבקרים בתקופת השנה החדשה וחג המולד שוק חג מולד רחב ידיים בכיכר סקנדרבג הגדולה הממוקמת במרכז העיר. בשבועות שלקראת סוף השנה האזרחית, הכיכר מתמלאת בשפע של מתקני יריד כמו גלגל ענק, קרוסלות, וספינות פיראטים, לצד דוככני מזון, משחקים שונים, פינות ישיבה של מגוון בתי הקפה המוכרים של העיר, וכמובן – עץ חג מולד גדול ומרשים, עם המון המון קישוטים בכיכר וברחבי העיר.

גם בטירנה, בדומה לסרנדה, תמצאו במה לצד השוק, אך זו פעילה יותר לקראת חצות בערב השנה החדשה.

ומה לגבי הזיקוקים?

הזיקוקים בטירנה לא מתחילים ולא נגמרים בחצות של ערב השנה החדשה – ניתן לשמוע את קולות הזיקוקים שעות רבות לפני שהשעון מראה חצות, וגם בימים שאחרי. אך למרות שנדמה שיש זיקוקים בלי הפסקה ואין למה לחכות למופע של חצות – בהחלט שווה להיות בכיכר בשעה זו, למופע זיקוקים מרשים מעל בניין האופרה.

לסיכום

על אף היותה יעד פחות מוכר בתקופה זו של השנה, בהחלט שווה לבקר באלבניה לקראת השנה האזרחית החדשה, עם שווקי חג מולד מרשימים ומהנים, מופעי זיקוקים, ומזג אוויר הרבה יותר נעים ממה שתמצאו במדינות אחרות ביבשת.

הפוסט חג המולד והשנה החדשה 2024 באלבניה הופיע לראשונה ב-My Balkan Trip.

טיול בקוסובו: קונאק, בסה ותקרית הבוץ: חלק 2

סהר בן יהודה — Fri, 30 Jun 2023 09:00:00 +0000

לקריאת חלק 1 לחצו כאן

אז עשינו טעות, הקשבנו לגוגל מפס, ומצאנו את עצמנו בכביש עפר מלא שלוליות, אחרי כמה ימים גשומים. הימים הגשומים דאגו שהירוק האביבי יהיה עוד יותר ירוק מהרגיל, אבל הם גם הביאו איתם… בוץ.

ובוץ, יחד עם מכונית שכורה לא-כל-כך חזקה, זה לא תענוג גדול. וכמו שגילינו אחר כך, כוח לא היה הדבר היחיד שחסר באוטו הזה…

נחזור לסיפור – נתקענו בבוץ, הבנו שלא נצליח לצאת מזה ולא משנה כמה חזק נלחץ על דוושת הגז, ויצאנו ברגל לכיוון בתים קרובים. רבע שעה הליכה, בערך, והגענו לבית.

"הלו", צעקנו משער הבית. "זה בסדר אם נכנס?"

גבר ואישה היו בחצר. הם סימנו שאפשר, והתחלנו להסביר. הנחנו שבאיזור המבודד הזה, הרבה אנגלית לא תהיה. אז באנגלית מפושטת וגוגל טרנסלייט שבקושי עבד כי קליטה לא כ"כ הייתה שם, אמרנו:

"בכביש שם, האוטו שלנו, אוטו גרוע, בבוץ. אתם יכולים לעזור, בבקשה?"

"שם?" שאל הגבר, וחשב. "אני מכיר, זה אדמות שלי פה מסביב." הוא התחיל לספר על עצמו. הוא גר בפרישטינה אבל המשפחה שלו פה מימים ימימה. בימים פנויים הם בונים לעצמם חווה, עם מטע תפוחים ובקרוב גם רפת. את בית החווה והרפת הוא בנה בעצמו, כך הוא מספר תוך שהוא מראה לנו את המקום.

הבנו, נפלנו עליו באמצע עבודה שהוא לקח על עצמו ביום פנוי.

אבל, כיאה לאלבנים, חווינו קונאק במלוא המובן. האירוח הטוב ביותר.

"בואו, תשבו, קפה?", והוביל אותנו לשולחן הנמצא בחצר.

אשתו שלא דיברה אנגלית הסתובבה סביבנו. הוציאה קפה. משקאות קלים. עוגיות. מה לא.

"הכביש הזה, שבאתן ממנו," הוא הצביע לכיוון, "התחילו לסלול אותו ב-2019, אבל אז קורונה. זהו. כבר שנתיים לא עובדים. הכביש הזה לא לאוטו רגיל. שם, לפני זה, הייתן צריכות להמשיך ישר. שם יש אספלט. הייתן מגיעות לאגם."

ישבנו איתם קרוב לשעה, עם ערבוב של כמה מילים באלבנית, ואנגלית פשוטה אך יחסית שוטפת מצידו, שמענו על הילדים שלהם, ועל הנכדים שלא האמנו שיש – הם נראו כל כך צעירים!

בסוף, שהתברר שהוא רק ההתחלה, חזרנו לדבר על האוטו. היה להם ג'יפ, ישן, אבל כזה שיכול להתמודד עם דרכים כאלה. הוא הוציא רצועות לגרירה, נכנסו לג'יפ ויצאנו לכיוון האוטו הרומני שלנו.

הגבר יצא מהג'יפ והחל לבחון את הגלגלים התקועים בבוץ. ניסה גם הוא לנהוג, קדימה, אחורה, אל מחוצה להם. ללא הצלחה. כל מה שיצא זה בוץ שניתז לכל עבר.

"פרובלם, פרובלם." אמרה האישה, שהתרוצצה ובחנה את המצב מכל הכיוון.

אוקיי, אל אחורי האוטו. וו גרירה? איפה הוא? אין!

כמו שאמרתי, כוח זה לא הדבר היחיד שחסר לאוטו הזה…

אלתור קטן. חיבור הרצועות לוו הסגירה של תא המטען.

הוא נכנס לג'יפ, נסע אחורה והסתובב כדי להיות באותו הכיוון של הרכב התקוע שלנו. נכנסנו אנחנו. מניעות. אחת שתיים, גז מכיוון הג'יפ וגז מכיוון האוטו הגרוע. קצת מאמץ – והאוטו בחוץ! עכשיו לסובב, פרסה במקום כדי לחזור על עקבותינו. מעולה.

"נהדר! יופי! תודה תודה תודה!"

"זה בסדר, זה בסדר. עכשיו, אתן יודעות איך לנסוע? ישר ישר ואז ימינה. שם אגם."

"כן, בסדר, תודה רבה רבה רבה, אנחנו לא יודעות איך להודות לכם!"

כמה חזרות על זה. ובחזרה לאוטו.

נסע לו הג'יפ עם החברים החדשים שלנו. נסענו אנחנו.

הופס, עוד שלולית בוץ. אופס, שוב נתקענו.

הפעם זה כבר היה פחות פשוט. זווית בעייתית. הגבר ניסה לעקוף את הרכב מהצד כדי לגרור אותו מקדימה, כשאשתו מכוונת אותו. הפעם, היה זה הוא שנתקע בבוץ. למרבה המזל, כמה תמרונים, הרבה מילמולי "פרובלם, פרובלם" מצד האישה, והמון בוץ אחרי, הוא היה בחוץ שוב.

רק שהוא לא היה בזווית מתאימה כדי לגרור אותנו.

"פרובלם, פרובלם." חזרה ואמרה האישה, בעוד ששניהם מסתובבים, בוחנים את המצב, והגבר בודק מה עוד יש באוטו שלו שיכול לעזור.

בסוף, הוא עשה שיחת טלפון, התקשר לטרקטור שיגיע מכיוון האגם. המתנה קלה והוא הגיע, עוד מושיע.

הכוונות, חיבורים, גז גז גז – והאוטו בחוץ.

שוב, "תודה תודה תודה, תן לנו לשלם לך!"

נהג הטרקטור חייך והניד בראשו, והסתובב בחזרה למקום ממנו הוא בא.

"טוב," אמר הגבר, "עכשיו אני נוסע קדימה, אתן נוסעות אחרי, באותה דרך", כשהוא מתכוון שנעבור באותן נקודות בכביש שאולי יהיו פחות בעייתיות.

קדימה, לדרך. נסע נסע נסע, אנחנו נסענו נסענו. החלקנו. כמעט לתוך עץ. שוב הבוץ הטביע אותנו ואת הרכב הרומני המסכן. וזה היה חתיכת בוץ עמוק.

"פרובלם, פרובלם." חזרה ואמרה האישה.

היינו כבר שלוש שעות לתוך כל הסיפור. התחלתי לומר, "סוט (היום)…", "קטסטרוף!" ענתה האישה. אני רק רציתי לומר שהיו לנו המון תכנית להיום, אבל גם קטסטרוף זה נכון.

תוך כדי הערכת המצב, שמתי לב למספר קברים בצד הדרך, מלפני כמאה שנה. הם נשאו את שם משפחתו של הגבר. טוב, הוא כבר אמר שזה אדמות שלו ושהמשפחה פה כבר המון שנים. כ-1500 שנים.

עוד שיחה לנהג הטרקטור שלא הספיק להתרחק יותר מדיי, וחזר עם חיוך. זווית בעייתית, הילוך אחורי, גז גז גז והרבה בוץ ניתז. בסוף גם מזה יצאנו.

הפעם היה זה הגבר שלקח את האוטו ונהג בו את המשך הקטע הבעייתי, שלא נתקע שוב…

אחרי עוד המון תודות והמון הערכה לזוג הזה, שלא רק נתנו כמה שעות טובות מיום חופשי שלהם כדי לעזור לשתי זרות, אלא גם נכנסו עמוק לבוץ בשביל זה ולא הסכימו לקבל כלום, המשכנו הלאה אל האגם. כמובן, לא לפני שהבטחנו שנודיע להם בסוף היום שהגענו בשלום לפרישטינה.

והאוטו? התלכלך בטירוף, משך המון המון המון מבטים וצחוקים מאנשים שראו אותנו בדרך, ואפילו גרם לזה שבמלון שבו ישנו ביקשו ממני לחנות במקום אחר, פחות בולט, "כי הוא נורא מלוכלך."

וזה רק צד אחד

את הפער הענק בין מה ששמענו באותו בוקר מהפקידה במלון, על איך שאירופאים חושבים שאנשים בקוסובו הם אנשים רעים, לבין החוויה שלנו – פשוט קשה לתאר.

קשה להסביר עד כמה זה חבל שהתמונה שיש לאנשים בעולם על האיזור הזה ועל המדינה היפה הזו, ועל האלבנים בכלל – פשוט כל כך רחוקה מהמציאות.

אני אומרת תמיד שאני עושה את מה שאני עושה בעסק הזה, לא רק בשביל הפרנסה. חשוב לי, באמת שחשוב לי, שאנשים יגיעו למקומות האלה, יצאו לטיול באלבניה, בקוסובו. חשוב לי שיכירו את המקומיים, יחוו את קבלת הפנים הזו שהיא כל כך רחוקה מהסטיגמות של "פשע באלבניה", "מסוכן בקוסובו", "הם מוסלמים ולא בטוח לנו שם כישראלים," וכו'.

בקיצור – שיחוו את המציאות שהיא הרבה יותר חיובית ממה שנדמה לחלקנו. כמו שכתבתי, לא צריך להתקע בבוץ בשביל זה, מה שמתואר פה הוא מקרה קיצון, אבל ידעתי שהוא יעבור בשלום כי כבר חוויתי תגובות חיוביות וקבלת פנים חמה בהרבה מקומות ברחבי הספירה האלבנית.

הפוסט טיול בקוסובו: קונאק, בסה ותקרית הבוץ: חלק 2 הופיע לראשונה ב-My Balkan Trip.